23. כידוע, עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק מבטאת את אחד מכללי הצדק הטבעי, לפיו יש לתת לכל אחד מהצדדים את האפשרות להעלות את טענותיו ולהוכיחן, ולהשמיע את הערותיו לגבי כל עניין היכול להוות נושא להחלטה מצד הבורר (אוטולנגי, בעמ' 1026). בכלל זה, אין הבורר יכול להתייעץ עם צד שלישי בלא להודיע לצדדים עם מי התייעץ או איזו עצה ניתנה לו (אוטולנגי, בעמ' 1036 ופסקי הדין המאוזכרים שם). על הבורר מוטל להפעיל שיקול דעת עצמאי במתן החלטתו. הבורר אמנם יכול להיוועץ בבר סמכא, אך לא יוכל להעביר לאחר את ההכרעה בסכסוך, או לבקש מזר את חוות דעתו בעניין ולאמצה לו כמות שהיא (אוטולנגי, 807-805).
24. הקושי בענייננו נעוץ כבר בשלב הראשון של הבוררות עת נערך מסמך ההתחשבנות על ידי 'איש מקצוע', מבלי שהבורר ברוורמן נאות לגלות את זהותו של אותו 'איש מקצוע', את הכשרתו, פרטיו ואת הנתונים עליהם הוא נסמך. קרלינסקי טען כי הסכומים הנקובים באותו מסמך הם למעשה אימוץ טענותיו של זלצמן. ואמנם, ניתן להיווכח כי הסכומים שפורטו אינם אלא חזרה על טענותיו של זלצמן במסמך שהוגש על ידו (נספח ו'1 לתצהיר קרלינסקי). עובדה זו, בצירוף האופן בו ערוך ומנוסח המסמך (שלא כמו חוות דעת, אלא כסיכום נתונים), מעורר ספק גדול באשר לזהות עורכו, אם בכלל 'איש מקצוע' הוא, ואם כן - מה מקצועו. מכל מקום, אין חולק כי עם קבלת מסמך ההתחשבנות, הודיע המבקש (קרלינסקי) לבורר ברוורמן כי "גם במבט שטחי רואה אני שבדו"ח ישנם כל מיני שקרים, שלא היו ולא נבראו" וביקש להורות לזלצמן להעביר אליו את כל החומר שהוגש לאיש המקצוע ולבדוק בעצמו ועל ידי מומחה מטעמו את כל חומר, וציין כי לאור הדו"ח האמור "התובע אבד אצלי את נאמנותו". כן ביקש לזמן פגישה לשמיעת עמדתו ולמסור לו את פרטי איש המקצוע כדי שיוכל לשוחח עמו (ציטוט מפניית המבקש אל הבורר ברוורמן מופיע בפסק הבורר גרטנר מיום 26.5.2015). כזאת לא נעשה. גם בפגישה שהתקיימה בבית הבורר ברוורמן ביום 30.8.2015 (לאחר שחודשה הבוררות בפני הבורר גרטנר), סרב ברוורמן לגלות לצדדים מי ערך את המסמך ואמר: "זה דו"ח שלי, מישהו ערך את זה בשבילי, מה זה משנה מי, הכל כתוב כאן מפורש. זה עשה מישהו מטעמי" (נספח ח' לתצהיר המבקש). משלא ידוע מי ערך את מסמך ההתחשבנות ומשלא לא הועבר לעיונו של המבקש החומר עליו נסמך עורך המסמך ולא ניתנה לו האפשרות לחוקרו, חרף בקשתו, הרי שדי בכך על מנת להצדיק פסילת הפסק הנסמך על מסמך זה (ראו גם ע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ [פורסם בנבו] (7.8.1991); ה"פ (י-ם) 5363/06 הראל נ' כהן [פורסם בנבו] (8.10.2007)).