25. אלא שלטענת המשיב, חרף החלטתו הראשונה של הבורר גרטנר, בה מצא שיש לקבל את הממצאים כמות שהם, קיים הבורר בהמשך דיונים נרחבים בטענות הצדדים, לרבות הטענות העובדתיות, תוך שהוא דורש מהמשיב להביא ראיותיו מחדש, מה גם שלאחר מכן גורמים מטעם המבקש ניסו ללא ידיעת המשיב לשכנע את הבורר לשנות את פסקו, כך שלא ניתן לטעון כי לא ניתנה לו הזדמנות לטעון. אין בידי לקבל טענה זו.
26. בחינת הראיות ועיון בפסקי הבורר והחלטותיו מלמדים כי נקודת המוצא לדיוניו של הבורר היתה מסמך ההתחשבנות האמור, ולמעשה לא נעשתה כל בחינה אמיתית של הנתונים שעמדו בבסיסו. כבר בפסק החלקי הראשון שניתן על ידי הבורר גרטנר (פסק מיום 26.5.2015) הודיע הבורר כי בכוונתו לאמץ את הממצאים במסמך ההתחשבנות כמות שהם. הבורר ציין בפסקו כי בבואו להכריע בתיק נתקל בקושי גדול בשל הזמן הרב שעבר מאז ההתקשרויות בין הצדדים, שאינו מאפשר לעמוד על דיוקם של דברים, עד כי המסקנה המתבקשת היא שדין התביעות ההדדיות להידחות מחמת הספק. אף על פי כן סבר הבורר שאימוץ גישה זו יחטיא את המטרה, ולפיכך מצא כי הדרך הנכונה תהיה להחיות את הבוררות מנקודת עצירתה אצל הבורר הקודם, לרבות אימוץ פסק הביניים "וכן מסקנותיו ותובנותיו שבהמשך". הבורר קבע כי "לא נראה שכיום, כעבור יותר מ-6 שנים, ניתן לבדוק את הממצאים שהעלה איש המקצוע, ולכן אין מנוס מלקבלם כמות שהם" בצד זה קבע הבורר כי משלא נקבעה חבות בפועל, אלא רק הוצג המצג העובדתי על פיו התכוון הבורר הקודם לפסוק, ייקבע דיון להשמעת "טיעונים הלכתיים בלבד!!! בדבר החבות הראויה להטיל אם בכלל על הנתבע בגין סעיף זה" (ההדגשה במקור – ע.א), אם יבקש זאת מי מהצדדים.
27. גם לאחר הפגישה שנתקיימה אצל הבורר ברוורמן, הוציא הבורר גרטנר החלטה בה קבע כי אף שברוורמן לא נאות לחשוף את זהותו של 'איש המקצוע' ואף שמדובר במסמך התואם כמעט לגמרי למסמך שהגיש המשיב (התובע באותו הליך), "לא די בכל זה להטיל דופי במסמך איש המקצוע. אין ספק כי תחילת הבדיקה התבססה על ממצאים ומספרים שהגיש התובע. ככל שאיש המקצוע מצאם נכונים, אין פסול בהכרח בכך שבחר להציג את מסקנותיו בצורה של העתקת נייר עבודה שהוגש אליו, וזאת במקום להתחיל מבראשית ולנסח הכל מחדש" (החלטה מיום 6.10.2015). לשיטתו של הבורר, משהצדדים ויתרו על הנמקת הפסק, אין בהימנעות מחשיפת זהותו של איש המקצוע כדי לפגום במסקנות אליהן הגיע הבורר הקודם. אלא שבהקשר זה דומה שאין צורך לומר כי אף אם הצדדים ויתרו על הנמקת הפסק ואף אם פטרו את הבורר מניהול הבוררות בהתאם לכללי הפרוצדורה, אין הם רשאים להחריג את ניהול הבוררות מכללי הצדק הטבעי, החלים על כל בוררות והנובעים מחובת הנאמנות המוטלת על הבוררים (רע"א 8692/14 יצחקוב נ' גילקרוב [פורסם בנבו] (8.3.2015)). מכל מקום, בהחלטה הנ"ל שב הבורר וקבע כי הבוררות תמשיך מנקודת עצירתה אצל הבורר הקודם, אם כי סבר שיש לאפשר לצדדים את האופציה לבדוק את הממצאים, כאשר על עומק הבדיקה יחליט בהמשך, לאור הממצאים שיעלו לעניין טענת הנאמנות.