28. בחלוף זמן, הוצא "פסק דין 2" בו ציין הבורר כי "בנידון ההפסדים וכו', אכן הרים התובע את הכפפה ובהתאם להוראות ההחלטה סעיף ז, הציג מסמכים המאששים די ברור את סכומי ההפסדים וכו' אשר טען, ומאידך, לא הצליח הנתבע לערער בצורה משמעותית את אושיות האימון ועילתו שהעניק בשעתו לתובע". לכאורה, לאור האמור בהחלטה זו, ניתן היה לסבור שהבורר בחן ראיות וקבע על יסודם ממצאים, אלא שבחינה נוספת מעלה שלא כך הוא. לטענת העד פרנקל, אשר שימש כטוען הרבני מטעם המבקשים בהליך הבוררות, הדיון בבוררות הוגבל לטענות הלכתיות ולא לעובדות, כפי שקבע הבורר בהחלטות קודמות, כאשר טענות המבקשים בבוררות התמקדו בכך שהמשיב לא זכאי לאמון, וטרם הגיע השלב שבו התאפשר להם לטעון לעניין העובדות. כמו כן, גם בדיונים שהתקיימו אצל הבורר, אליהם הפנה המשיב, ניתן למצוא אמירות מהן עולה כי הבורר התכוון להמשיך מאותה נקודה בה עצר הבורר הקודם ואין המדובר בדיונים לקביעת הסכומים אלא לקביעת עצם החבות בלבד (ראו למשל פרוטוקול הדיון מיום 10.12.2015 בעמ' 4). מכל מקום, ב"פסק דין 3", שניתן לאחר "פסק דין 2" ולאחר שהתקיים "דיון ערעור", חזר הבורר על עמדתו שאין לבדוק את הסכומים לאור הזמן שחלף, ואף בא בביקורת נוקבת כנגד המבקש שביקש לעשות כן. וכך ציין הבורר: "לטענות שהעלה הנתבע בדיון הערעור בדבר ההסתמכות על נתונים ומספרים שנקבעו ע"י הגר"צ ברוורמן שליט"א, בהסתמכו רבות כנראה על נתונים ומספרים שסופקו על ידי התובע, והדרישה לפתוח בעקבות כך הכל מחדש ולבדוק כל דבר וכל פרט בדיקת עומק, צעד שהוא כמעט ובלתי מציאותי לאור הזמן הממושך והתלאות הרבות שעברו על התובע מאז – הנה אוי לי אם אומרו ואוי לי אם איני אומרו, הנתבע ידוע ומפורסם אמנם כת"ח מובהק וירא שמים לרבים, אך כנראה צרותיו הרבות הן בעוכרו. המציאות היא שבמשך ההליך שהתנהל בפני הגר"צ ברוורמן שליט"א, כמו"כ ההליך הנוכחי, התובע הצהיר יותר מפעם אחת כי אינו זוכר כלום ושהינו סומך על דברי התובע. הניסיון לבוא עכשיו ברגע אחרי האחרון ולהפוך את הקערה על פיה – הינו תמוה". הנה כי כן, אף אם נדמה היה בשלב מסויים במהלך הבוררות כי הבורר נכון לבחון את הנתונים מיסודם, הרי ש"בפסק דין 3" הובהר מפורשות כי אין הדבר כן וכי הוא נשען בפסקו על הסכומים שפורטו במסמך ההתחשבנות כנקודת מוצא לפסיקתו.
יתר על כן, בפסק הסופי קבע הבורר את הסכום לחיוב בהתבסס על שני הפסקים הקודמים, תוך הפנייה לסעיפים א', ה', ו' ל"פסק דין 2" וסעיפים א', ב' ל"פסק דין 3". בכך אימץ הבורר את הרשום במסמך ההתחשבנות לא רק לעניין ה"הוצאות" אלא גם לעניין קרן החוב, אף שהדבר סותר את קביעתו של הבורר ברוורמן לעניין קרן החוב כפי שנקבעה בפסק הביניים מיום 28.12.2006.