העדויות
14. בתיק, העידו שני עדים בלבד. דגן, מצד אחד ושמעון, מנגד. מצאתי קושי בכך שדגן לא ביקש לזמן לעדות אף לא אחד, מבין הגורמים המחליטים במפעל נטפים. דגן בעדותו, הזכיר גורמים כמו מר יניב ברוכים שהיה מנכ"ל המפעל וכן בכירה במפעל גב' נטלי אמית. גורמים אלו הוזכרו בידי דגן כמי שבכלל לא רצו את שמעון וביקשו לעבוד רק עמו, ואף טען דגן כי גורמים אלו ראו אותו ואת שמעון כשותפים, וכך היתה ההתנהלות מולם. לפיכך, היה מצופה שדגן יזמן לפחות מי מגורמים אלו לעדות, וכידוע, חזקה היא, שאם דגן יכול להביא עד או עדים לתמיכה בגרסתו, ואינו עושה כן, כי עדים אלו יכולים היו להעיד נגדו. דגן בסיכומיו, טען ששמעון היה צריך לזמן מי מעדים אלו. אלא שכידוע, נטל השכנוע מוטל על התובע, ואם דגן כתובע, ביקש לתמוך עדותו היחידה, בעדים נוספים, חיצוניים, היה צריך לדאוג לזמנם, אולם הוא לא עשה כן.
מה אירע ביום 30.7.19 האם היתה פגישה מכרעת בנטפים?
15. בתום ישיבת ההוכחות, ביקשתי מדגן להציג אסמכתאות אודות שהייתו בחול ביום 30.7.19, ולאור גרסה שמסר בהזדמנויות שונות כי במועד זה היתה פגישה מכרעת שנוצלה לרעה בידי שמעון שכן הוא לא היה בארץ. הדברים פורטו בידי דגן, בתצהיר שתמך "בסיבוב" הראשון של כתב הטענות, שהחל כהמרצת פתיחה, בסע' 45 לתצהיר והמשיך בכתב התביעה המתוקן בסע' 47 כמו גם בישיבת ההוכחות. היה מצופה מדגן להיות ברור עם התאריכים והאירועים, ובמועד זה, בניגוד לטענתו והצהרותיו של דגן, כי היה בחו"ל, התברר שהיה בארץ. יחד עם זאת, עיינתי באופן מעמיק בחומר והסברו כי מדובר בטעות בתאריך סבירה. יחד עם זאת, היה מצופה מדגן שידייק בהשתלשלות הדברים, במיוחד כאשר הדברים נכתבו בתצהיר, ובמיוחד כאשר המדובר היה בתאריך שהינו 30.7.19, כאשר התביעה הוגשה 20 יום בלבד לאחר מכן, היינו 20.8.19. חוסר הדיוק מקשה על גרסתו של דגן.
"אותות האמת"
16. ב"כ של דגן, ביקש ללמוד מכך שדגן היה נסער מאוד, מכך שהתפרץ מספר פעמים בדיון, כראיה לאמינות גרסתו של דגן, לעומת עדותו של שמעון, שהיתה מחושבת, "קרה", מדויקת, ברורה ובהירה כעדות לכך שאלו כשיטתו "אותות אמת" ושיש להעדיף בשל כך את גרסתו של דגן לאירועים. אלא שלא מצאתי כי בדברים יש ממש, וכפי שעוד יפורט, הנני סבור כי הקושי המהותי של דגן היה בכך, שלא נחה דעתו למצב שבו, הוא זה שהציע לשמעון להצטרף אליו לנסות "למכור" לנטפים שירותים שהם יודעים לבצע, כל אחד לחוד, והיו הרהורים של שיתוף פעולה, אולם בסופו של יום, שמעון הוא שנותר לביצוע העסקה עם נטפים. מכל מקום, שקלתי את עדויות הצדדים, ומצאתי קושי בעדות דגן, שהיתה מעט מבולבלת ולא סדורה, קושי להעדיף אותה על פני זו של שמעון. דוגמא לכך הינה בעדות דגן כי הגורמים מנטפים, היינו מר יניב ברוכין וגב' נטלי אמית, לאורך כל הדרך רצו את הקשר דווקא עמו ולא עם דגן, (עמ' 6 ש' 3), אולם הדבר אינו מתיישב עם מה שקרה בפועל. מעדות דגן התרשמתי בתסכול רב, בזה שהוא זה שהציע לשמעון, להיות חלק מעסקה, "פרויקט" מול נטפים, כאשר בסופו של דבר, נטפים העדיפו לעבוד רק עם שמעון. אלא שאין בכך ששמעון שמע על הפוטנציאל לעסקה מדגן, להפוך את דגן לשותפו מכאן ואילך לכל עסקה שתבוצע מול הלקוח.