"אשר לא היה קבלן משנה שצפה מהצד ותמך בהצטרפות הקבלן הראשי עמו עבד להסדר. הוא היה חלק מהמהלך, נכח בפגישות, חתם על מסמכים ואף היה מעורב יותר מחלק מקבלני המדף במהלך שהתגבש ובהגעה להחלטה המשותפת" (פסקה 483 להכרעת הדין).
41. עוד נקבע כי מאחר שמסמך כתב היד הסתיים במלים "עקב כך החלטנו לא להגיש ביום א' 18.5.2008 המכרז", יש לדחות את טענתו של אשר לפיה מסמך זה אינו משקף החלטה משותפת שלא לגשת למכרז או כי הוא עצמו לא היה מודע לכך. ממילא – כך נקבע – יש לדחות את טענתו של אשר לגבי המועד המאוחר שבו התגבש ההסדר. לבסוף, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי גם הראיות שהציג אשר לכך שהוא התכוון לגשת למכרז ולכך שאי-ההגשה רק פגעה בו בשל חילוט הערבות שהוגשה על-ידו (ולא על-ידי קיסר) אינן רלוונטיות לשאלת ההרשעה, שכן הוכחת העבירה של צד להסדר כובל אינה תלויה במניע של הצדדים להסדר ואף לא בכוונה ליישמו. מכל הטעמים הללו נקבע כי הוכח גם קיומו של היסוד הנפשי הנדרש, וממילא כי יש להרשיעו.
42. נוימן – אף נוימן לא הכחיש בעדותו ובסיכומיו כי נכח בשתי הפגישות וכי חתם במהלכן לצד שמה של חברת דלויה על מסמך כתב היד ועל מסמך החתימות. אולם, הוא הוסיף וטען כי הגיע לישיבות במטרה לחפש עבודה וליצור קשר עם קבלני המדף, ולא היה בעל מעמד לקבל החלטה ביחס למכרז. נוימן טען עוד, כי בניגוד לנטען בכתב האישום לא התגבשה הסכמה בין דיורין לאוולון לפיה דיורין תשמש קבלן משנה במקרה של זכייה במכרז, אלא בסך הכול התגבשה הבנה בעל-פה בין החברות לשיתוף פעולה בביצוע הפרויקט במקרה של זכייה. ממילא, לטענתו, לא רק שדיורין לא הייתה קבלן מדף, אלא שלא ניתן לראותה גם כקבלן משנה, ועל כן אף אותו אין להרשיע כמי שהיה המנהל והבעלים בחברה זו.
43. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של נוימן וקבע כי "חתימותיו של נוימן והתנהלותו בפגישות תרמו למהלך והיו חלק מההסדר בדומה לחתימות שאר הקבלנים" (פסקה 498 להכרעת הדין). בית המשפט המחוזי קבע עוד כי נוימן לכל הפחות יצר מצג שווא שהוא פועל כנציגה של חברת קבלן המדף שעמה התקשר.
44. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענתו של נוימן לפיה המסמכים שעליו חתם לא כללו הסכמה שלא לגשת למכרז אלא "קריאה להידברות" עם עורכי המכרז. ביחס לכך הפנה בית המשפט המחוזי לדבריו של נוימן בחקירתו ברשות התחרות, לפיהם הייתה הסכמה בין כל הנוכחים שלא ניגשים למכרז. בית המשפט המחוזי הדגיש כי לא ניתן לפרש את הדברים האמורים במסמך כתב היד, שעליו כאמור חתם נוימן, באופן אחר מאשר החלטה שלא לגשת למכרז אם לא ישונו תנאיו – דבר המהווה הסדר כובל.