110. סיכומם של דברים עד כה, מכל הנימוקים שפורטו, דעתי היא כי יש לדחות את הערעורים על הכרעת הדין, וכך אציע לחבריי לעשות.
טענות הצדדים בערעורים על גזרי הדין
111. בשלב זה, משנדחה הערעור על הכרעת הדין, אדרש לטענותיהם של הצדדים ביחס לגזרי הדין.
112. על אשר הוטלו כאמור עונש מאסר בפועל למשך שלושה וחצי חודשים, לריצוי בדרך של עבודות שירות, עונש מאסר על תנאי וקנס בסך 35,000 שקלים. בערעור על גזר הדין מלין אשר על כך שבמסגרת חלוקת הנאשמים לשלוש קבוצות בהתאם להערכת מידת החומרה של מעשיהם, בית המשפט המחוזי כלל אותו בקבוצה השנייה, בכפיפה אחת עם קבלני המדף שעמדו לשיטתו בראש ההתארגנות והובילו את מהלכיה. עוד טוען אשר כי חלפו קרוב ל-14 שנים מיום ביצוע המעשים, כאשר ההליך עצמו בבית המשפט המחוזי נפרש על-פני כעשור שנים, ואף בכך יש כדי להצדיק הקלה בעונשו. אשר מוסיף וטוען כי בנסיבות העניין, מעשיו לא פגעו באופן ישיר בערך המוגן על-ידי האיסור על הסדר כובל, ולפיכך היה על בית המשפט המחוזי לגזור את עונשו על הצד המקל. לבסוף, נטען גם כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של אשר, כמי שהפסיק את עסקיו המשגשגים מעבר לים על מנת לעלות ארצה, ובסופו של דבר הידרדר להליך חדלות פירעון, וכן בכך שמצבו הכלכלי הרעוע יצר גם קשיים משפחתיים. במכלול הנסיבות, אשר סבור כי יש לבטל את עונש המאסר (לריצוי בדרך של עבודות שירות) שנגזר עליו, וכי יש להקל עמו גם ביחס ליתר רכיבי הענישה.
113. על נוימן הושתו כאמור עונש מאסר בפועל למשך שלושה חודשים, לריצוי בדרך של עבודות שירות, וכן עונש מאסר על-תנאי וקנס בסך 80,000 שקלים. נוימן טוען, כי מוצדק להקל בעונשו מטעמים של הגנה מן הצדק, בשל כך שמעורבים אחרים בפרשה לא הועמדו לדין, וכן בשל התמשכות ההליך והעליות והמורדות שהוא ידע. בקשר לכך מדגיש נוימן את העובדה שבראשית הדרך הורה בית המשפט המחוזי על ביטול האישום נגדו – החלטה שבוטלה על-ידי בית משפט זה. עוד טוען נוימן, שאף אם לא חלה בעניינו ההגנה של "טעות במצב משפטי", במישור הכרעת הדין, הרי שמן הראוי להביא בחשבון את מידת "הקרבה לסייג לאחריות פלילית" במסגרת גזירת העונש, בהתאם להוראת סעיף 40ט(א)(9) לחוק העונשין, באופן שיש בו כדי להצדיק הפחתה בעונש.
114. נוימן מוסיף וטוען שבית המשפט המחוזי לא יצר מדרג ענישה בין הנאשמים התואם למידת מעורבותם בביצוע העבירה, ובקשר לכך הוא מציין, בין היתר, כי על פרץ (הנאשם 5) נגזר עונש מאסר למשך חודשיים וחצי לריצוי בדרך של עבודות שירות, בגין חלקו באישום השני, הגם שהיה היוזם והמוביל של מסמך החתימות. עוד מציין נוימן בהקשר זה כי מבין קבלני המשנה הוא היחיד שנכלל בקבוצה השנייה, כאשר מן הראוי היה, לשיטתו, לכלול את כל קבלני המשנה בקבוצה השלישית, מכיוון שלא היה ביכולתם להתחרות בעצמם במסגרת המכרז. לבסוף טוען נוימן כי יש להפחית את שיעור הקנס שהוטל עליו, הן בשל כך שעמיגור חילטה את הערבות ששולמה על-ידי דיורין, החברה שבבעלותו (בדומה לחילוט הערבויות של יתר החברות הקבלניות שלא הגישו הצעה במכרז) והן בשל מצבו הכלכלי שהורע בשנים האחרונות, בין היתר בשל ניהול ההליך המשפטי הממושך, בעטיו אף נקלע לחובות. מכל הטעמים האמורים, סבור נוימן כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את עתירתו לביטול הרשעתו, ולחלופין כי יש להקל בעונשו.