--- סוף עמוד 36 ---
המערער מלדרוש כי המשיב יחויב בתשלום מס הכנסה וכי יחולטו ממנו, במקביל, גם פירות העבירה.
נוכח מסקנות חוות דעתי, נראה כי טענה זו אינה יכולה לעמוד. כאמור, וכאן עיקר הדברים, החיוב במס וביצוע החילוט משרתים תכליות שונות, ואין במעשה השלטוני האחד כדי לגרוע מתוקפו החוקי והמוסרי של האמצעי האחר. יתר על כן, מה לו למשיב להלין כעת, משקיבל על עצמו, במסגרת הסדר הטיעון והסכם השומה, את הסיכון כי החילוט לא יותר בניכוי.
סוף דבר
67. לסיכום הדברים, "מקרים קשים", כבענייננו, "יש לפתור בגדרו של הדין ולא תוך סטייה ממנו" (דנ"א דמארי, בפסקה 48 לפסק דינה של הנשיאה מ' נאור). נוכח כל האמור, אציע לחבריי לקבל את הערעור, כך שייקבע כי צדק המערער עת החליט שלא להתיר את ניכוי החילוט כהוצאה. בהינתן השאלות שהתעוררו במסגרת הערעור, כל צד יישא בהוצאותיו.
ש ו פ ט
השופט ש' שוחט:
רקע עובדתי בתמצית
1. בגדרו של הסדר טיעון שנחתם בעניינו, הודה המשיב בביצוע עבירות של ארגון ועריכת הימורים ומשחקים אסורים, הלבנת הון והעלמת הכנסות. המשיב הורשע בעבירות אלה ונגזרו עליו עונשי מאסר וקנס. בגדר ההליך הפלילי שננקט נגד המשיב, חולטו כספים ששייכים לו בסכום של 5 מיליון ש"ח. בהמשך, הוּצאה למשיב שומת מס הכנסה על בסיס של הפרשי הון. המשיב, מצדו, ביקש להפחית את סכום החילוט מהכנסתו החייבת – בין אם על דרך של הפחתת סכום החילוט מההכנסה שבידו ובין אם באמצעות התרת הניכוי של סכום החילוט כהוצאה מההכנסה החייבת. המערער דחה את בקשת המשיב להפחתת סכום החילוט מההכנסה החייבת משהמשיב נהג "מנהג בעלים" בכספי החילוט. בהינתן שתכלית החילוט היא הרתעתית ומעין עונשית,
--- סוף עמוד 37 ---
דחה המערער גם את הבקשה להתיר את ניכוי סכום החילוט כהוצאה. על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי.
2. בפסק דינו מיום 31.5.2020 – שכלפיו מופנה הערעור דנן – קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ה' קירש) את ערעור המשיב. בפסק הדין נקבע, בתמצית שבתמצית, כי החילוט נעשה מתוך "רכוש שהושג מביצוע עבירה" לפי סעיף 21(א)(2) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); כי בהינתן "מנהג הבעלים" שנהג המשיב בכספים שחולטו, יש לראות בהם משום הכנסה ממומשת כך שחילוטם אינו מאיין מלכתחילה את ההתעשרות; וכי אין מניעה לראות בכספי החילוט כהוצאה לפי סעיפים 17 ו-32(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), משניתן להכיר בחילוט משום התממשות סיכון מסיכוני העסק שנלווים לפעילות יוצרת הכנסה, בשים לב לפסק הדין שניתן בעניין דמארי (ע"א 4157/13 דמארי נ' פקיד שומה רחובות [פורסם בנבו] (3.2.2015)). בית המשפט המחוזי סקר את שיקולי המדיניות הרלוונטיים ובתוך כך גם את תכליותיו של מנגנון החילוט, וקבע כי מנגנון החילוט אינו מהווה עונש או קנס וכי תכליתו העיקרית היא התכלית הקניינית. לפיכך, ובהינתן מטרתו האזרחית-תרופתית של החילוט, נקבע כי בדומה לעניין דמארי, אין בשיקולי מדיניות כדי למנוע הכרה בסכום החילוט כהוצאה. תוצאה אחרת, כך קבע בית המשפט המחוזי, תביא לגביית מס ביתר, לעיוות כלכלי ולפגיעה בלתי-מידתית בקניינו של האזרח.