"בקרבו של מוסד החילוט מתרוצצות תכליות שונות: תכלית הרתעתית; תכלית קניינית (הוצאת בלעו של העבריין מפיו); תכלית מניעתית (צמצום אפשרות ביצוע עבירות בעתיד); פגיעה במקורות מימון של תשתיות עברייניות; וכן תכלית עונשית (שלגביה ישנן גישות שונות בפסיקה). בטרם יורה בית המשפט על חילוט, עליו לבחון עד כמה פעולת החילוט המבוקשת משרתת תכליות אלה".
אשר להשוואה בין קנס ובין חילוט, נקבע בע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 16 [פורסם בנבו] (11.8.2019) כי "התייחסות לחילוט כמעין קנס, עלולה לטשטש את ההבדל בין שני כלים אלה שהם נפרדים ושונים [...] קנס וחילוט אינם אמצעים עונשיים חלופיים. קנס מהווה עונש פשוטו כמשמעו, ואילו חילוט נועד להוציא מידי עבריין רכוש, או שווי רכוש, שהגיע לידיו שלא כדין" (עוד ראו לעניין זה: ע"פ 7475/95 בן שטרית נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 385, 410 (1998)).
נראה, אפוא, כי התכלית העונשית אינה מהווה תכלית עיקרית של מנגנון החילוט, וזאת בלשון המעטה.
--- סוף עמוד 48 ---
25. בית המשפט המחוזי הפנה בהקשר זה להצעת חוק סדר הדין הפלילי (חילוט תקבולי עבירה), התשע"ח-2018 (להלן: הצעת חוק החילוט). בדברי ההסבר שצורפו לה צוין, בין היתר, כך:
"ההצדקה הרעיונית העומדת בבסיס החוק המוצע, אשר קנתה לה שביתה בפסיקה, היא כי לא ניתן לקנות זכות ברכוש שהושג בעבירה ועל כן יש להוציא את 'בלעו של הגזלן מפיו' [...] חילוט תקבולי העבירה הוא למעשה השבת הרווח שהפיק הנידון והוא איננו עונש [...] תפיסה זו מצדיקה גם את קיומו של הסדר זה [חילוט תקבולי עבירה שלא בעקבות הרשעה – ש'ש'] השואב את עיקריו מתחומים אזרחיים של השבה ועשיית עושר ולא במשפט [...] חילוט, בין אם לאחר הרשעה ובין אם שלא בעקבות הרשעה, אינו עונש ויש להתייחס אליו בדומה לחובת ההשבה בהליך האזרחי" (ה"ח 1245, עמודים 1126, 1129, 1135 ו-1145).
ודוקו! השוואה בין תביעת המדינה לחילוט כספי הלבנת הון ובין תביעת השבה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, נעשתה כבר לפני שנים לא מעטות. בע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.2.2005), נפסק בבית משפט זה כי "הנחת היסוד לענייננו היא, כי הרכוש המועמד לחילוט נעברה בו עבירה כהוראת סעיף 3(ב) לחוק - הרכוש 'רכוש עבריין' הוא - והליך החילוט נועד להוציא אותו רכוש עבריין מכיסו של בעל הדבר. תביעת המדינה דומה במובנים מסוימים לתביעה בעשיית עושר ולא במשפט" (שם, פסקה 43; כן השוו: עניין דמארי, פסקאות ס'-ס"א לחוות דעתו של המשנה לנשיאה רובינשטיין).