--- סוף עמוד 51 ---
מ'הוצאת בלעו של גזלן מפיו' עד כדי ירידה ל'מיצי קיבתו'. ברי, כי יכולות להיות סכנות נוספות דוגמת חילוט כספים של בעלי זכויות נוספים בכסף וכו'. מצבים אלה יכולים להוביל לפגיעה לא חוקתית בזכות הקניין" (ת"פ (שלום באר-שבע) 48173-12-13 מדינת ישראל נ' אלרייאט, פסקה 49 [פורסם בנבו] (3.12.2015)).
זאת ועוד, היה זה חברי השופט קרא שציין במקרה אחֵר, שבו הורה על חילוט סכומי כסף נכבדים מנאשמים שהורשעו בעבירות מס, כי "להשקפתי, העונש על כל מרכיביו במיוחד החילוט המאסיבי, הסרת המחדלים הינו בבחינת סוף פסוק באשר לדרישות רשויות המס מן הנאשמים, ויהא זה אך הוגן וראוי כי האחראים על קבלת ההחלטות ברשויות המס יראו עין בעין עם בית המשפט את הדברים [ההדגשות שלי – ש'ש']" (ת"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 32155-07-14 רשות המיסים - מע"מ היחידה המשפטית לתיקים מיוחדים נ' אביטן, פסקה 12 [פורסם בנבו] (18.10.2015)).
32. הנה כי כן, הגם שניתן, על פני הדברים, לקבל את הקביעה כי הכנסת המשיב לא התאיינה וכי אין להפחית את מלוא סכום החילוט מהכנסתו החייבת, קשה שלא להתיר את ניכוי כספי החילוט כהוצאה לעניין תשלום המס. זאת, לנוכח כלל האמור לעיל; בהינתן שהרווח שהופק מפעילותו העבריינית של המשיב נשלל ממנו באמצעות החילוט והועבר לקרן רלוונטית שבאמצעותה מוּשבים סכומי הכסף שבהם נעברו העבירות לחברה; ובהתחשב בעקרון היסוד שעניינו גביית מס אמת מן הנישום וברצון למנוע פגיעה בקניינו. אכן, שאיפה בסיסית בדיני המס היא להביא לחיוב הנישום בתשלום מס אמת, שכן הדבר הוא בבחינת "נשמת החוק ותכליתו" (ע"א 1527/97 אינטרבילדינג חברה לבנין בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, פ"ד נג(1) 699, 719 (1999); ראו גם: ע"א 3277/19 פקיד שומה ירושלים נ' סקמסקי, פסקה 49 [פורסם בנבו] (16.8.2021); אדרעי, 88-70). על שאיפה זו להנחות אותנו גם במקרה שלפנינו.
סיכומם של דברים
33. תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיה הכספים שבאו בעבירה מהווים, מחד גיסא, חלק מהכנסתו החייבת של הנישום, גם אם חולטו והוצאו מידו; ומאידך גיסא מותרים הם בניכוי – מאזנת נכונה בין האינטרס הציבורי לשיקולים אחרים שמקורם בדיני המס וכן לשיקולי הגינות (ראו והשוו: עניין דמארי, פסקה ס"ב לחוות דעתו של המשנה לנשיאה רובינשטיין).
--- סוף עמוד 52 ---
34. מסקנתי היא, אפוא, כי יש להתיר את ניכויו של סכום החילוט כהוצאה.