--- סוף עמוד 10 ---
15. מנגד, טען המשיב כי יש לדחות את הערעור. לשיטתו, צדק בית משפט קמא עת קבע כי יש להתיר את ניכוי סכום החילוט כהוצאה. זאת, הגם שהוא סבור כי יש לראות בפעולת החילוט ככזו שמאיינת את ההכנסה, כך שכלל אין להטיל מס בגינה. לגופו של עניין טוען המשיב כי טיעון המערער בעניין מבחן הסיכון סותר את שנקבע בע"א דמארי, ואף אושר בהרכב מורחב בדנ"א 2308/15 פקיד השומה רחובות נ' דמארי [פורסם בנבו] (12.9.2017) (להלן: דנ"א דמארי). כן טוען המשיב כי המערער לא הצביע על כל טעם המצדיק הבחנה בין כספי השבה, שניכוים הותר בע"א דמארי, לבין כספי חילוט, שניכוים הותר בהכרעתו של בית משפט קמא.
16. עוד טוען המשיב כי הכרה בחילוט כהוצאה מותרת בניכוי אינה נוגדת את תקנת הציבור. לדבריו, חילוט אינו בגדר עונש או קנס אלא בגדר השבה לציבור. לשיטת המשיב, מהות החילוט היא קניינית והרתעתית, והתכלית המעין-עונשית, אם קיימת כזו, היא משנית בלבד. כן מוסיף המשיב, כי העמדה לפיה חילוט אינו בגדר עונש או קנס היא העמדה המוצגת בידי המדינה בהליכים פליליים, וכי אין לאפשר למדינה לטעון "בשני קולות" כשהיא מציגה עמדה הפוכה במסגרת דיון המס.
לשיטת המשיב, אין בהכרה בחילוט כהוצאה מותרת בניכוי כדי לסכל את תכליות החילוט, משהתעשרותו ניטלה ממנו במלואה, ואף יש בה כדי לקיים את תכליות דיני המס, משמוטל על נכסי המשיב מס אמת. לפיכך, לטענת המשיב, אין גם חשש לפגיעה ב"אכיפה המשולבת", ולהתרחשות תוצאה לפיה "החוטא יוצא נשכר". לצד זאת טוען המשיב כי אף אם יש לתת משקל לתכליתו המעין-עונשית של החילוט כחלק משיקולי המדיניות, הרי שיש לתת משקל נגד לעקרונות בדיני המס, בהם החתירה למס אמת; לשיקולים חוקתיים, בהם מידתיות הפגיעה במשיב והיעדר הוראת חוק מפורשת האוסרת על ניכוי החילוט כהוצאה; ולחובת ההגינות המוטלת על המערער.
17. לבסוף טוען המשיב כי אין המערער יכול להיבנות מהפסיקה הזרה שאליה הפנה, כקביעת בית משפט קמא, בהינתן הנחות היסוד השונות שקיימות בדין הישראלי בעניין החילוט. כך, למשל, טוען המשיב, כי בדין האמריקני נקבע במפורש שפעולת החילוט היא עונשית וכן קיימת הוראת חוק מפורשת האוסרת על ניכוי "קנסות או עונשים דומים" כהוצאה.
--- סוף עמוד 11 ---
18. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 16.1.2022 חזרו באי-כוח הצדדים על האמור בכתבי טענותיהם.