חודש הודעה מוקדמת / הסתגלות
89. לטענת התובע, בהתאם להוראות הסכם העסקתו (נפסח א' לתצהיר התובע) זכאי הוא ל-90 ימי הודעה מוקדמת (תת סעיף 5.3), בנוסף לששה חודשי הסתגלות הקבועים בסעיף 7.15 להסכם ולחודש ההודעה מוקדמת על פי דין (סעיף 7.15 להסכם). כמו כן, טען התובע, כי 90 ימי ההודעה המוקדמת ניתנו לו בתמורה לכך שלא שולם לו שכר בעבור עבודתו בחודשים נובמבר 2013 עד ינואר 2014 בתקופה בה סייע למנכ"ל הקודם של העמותה שחלה לטפל בענייני העמותה. מכאן טען התובע, כי הוא זכאי לארבעה חודשי הודעה מוקדמת בנוסף לשישה חודשי הסתגלות וחודש ההודעה המוקדמת על פי חוק אינו חופף את תקופת 90 ימי ההודעה המוקדמת שנקבעה על פי ההסכם. לפיכך, זכאי התובע לשוויו של חודש הודעה מוקדמת נוסף שלא שולם לו בסך של 20,000 ₪.
90. לטענת הנתבעת, חודש הודעה מוקדמת על פי חוק נכלל ב-90 ימי ההודעה המוקדמת שהוקנו לתובע על פי הסכם העסקה.
91. בהסכם העבודה שנחתם בין התובע לנתבעת בענייננו ביום 25.3.2014 נקבע בסעיף 5 על תתי סעיפיו ובסעיף 7 להסכם כדלקמן:
"5 תקופת ההסכם
5.1 תוקפו של ההסכם יחל מיום 1.4.2014 לתקופה של שלוש שנים ושמונה חודשים ועד לתאריך 31.12.17 (להלן: "תקופת ההסכם")
5.2 ...
5.3 כל אחד מהצדדים להסכם זה רשאי לסיים את תקופת ההסכם בכל עת מכל סיבה שהיא בהודעה בכתב ומראש על כך, שתימסר לצד האחר לפחות 90 יום מראש.
...
7 משכורת
7.15 מוסכם בזאת כי במידה והעמותה תחליט על הפסקת עבודתו של המנכ"ל בעמותה לפני תום תקופת ההסכם, ימשיך המנכ"ל לקבל משכורת במשך שישה חודשים (6) וכן את כל ההטבות המגיעות לו כולל רכב צמוד והוצאות, מעבר למועד ההודעה על הפסקת העבודה כחוק וזאת לאחר הודעת 90 יום מראש כמפורט בסעיף 5.3 לעיל.
..." ההדגשה הוספה ש.ד
92. על רקע הצורך בהסדרת יחסי העבודה עם התובע, באו הצדדים כאמור בהסכם ההעסקה וגילו דעתם כי במקרה שבו מי מבין הצדדים מבקש לסיים קודם לתקופה הקצובה שנקבעה בסעיף 5.1 להסכם כי על כל צד לתן למשנהו הודעה מראש של לפחות 90 יום כאמור בהוראת 5.3 להסכם. בהמשך ההסכם, ביקשו הצדדים לתקף הסכמות נוספות במקרה שבו הפסקת ההסכם יינקט על ידי הנתבעת בשונה מהתובע. או אז ביקשו הצדדים לעגן הסכמות נוספות מעבר לאלה הנקובות בסעיף 5.1. כעולה מסעיף 7.15 להסכם במידה והפסקת היחסים בין הצדדים הוא הליך שיזמה הנתבעת יקבל התובע משכורת במשך שישה חודשים ממועד מתן ההודעה בדבר סיום ההעסקה. ששת המשכורות שתוענקנה לתובע במקרה של הפסקת יחסים יזומה על ידי הנתבעת יינתנו לתובע בנוסף להודעת מוקדמת על פי חוק (30 יום) ולאחר ובנוסף ל-90 ימי ההודעה המוקדמת שפורטו בסעיף 5.3. להסכם ההעסקה.
93. מלשון ההסכם המפורשת עולה כי כטענת התובע התכוונו הצדדים לכך שבמקרה והפסקת העסקתו תתבצע על ידי הנתבעת התובע יהא זכאי לשישה חודשי שכר בצירוף 90 ימי הודעה מוקדמת על פי ההסכם בנוסף לחודש הודעה מוקדמת על פי חוק ובסה"כ לשווים של עשרה חודשי שכר. לטעמנו עיון בסעיפי ההסכם כפי שפירטנו לעיל אינו יכול להתפרש ליותר מאשר מובן אחד, ברור והחלטתי לפיו הצדדים התכוונו לעגן זכויות נוספות להם זכאי התובע במקרה של הפרת ההסכם לתקופה קצובה וזכויות נוספות במקרה של הפרת ההסכם ביוזמת הנתבעת. לשון החוזה תוחמת את גבולות הפרשנות של הטקסט וחזקה על הצדדים כי התכוונו למשמעות הפשוטה העולה מהכתוב.
94. לשון ההסכם אף באה לידי ביטוי מהתנהגויות הצדדים לאחר מכן כפי שעלתה מעדויות הצדדים. גם מפרוטוקול הישיבה שהתקיימה ביום 16.3.16 במסגרתה דנו חברי הוועד המנהל בעניינו של התובע היו חברי הוועד ערים ל"מצנח הזהב" כפי שכינה זאת העד מטעם הנתבעת לו זכאי התובע מכוח ההסכם. חזקה על הצדדים כי לא השחיתו מילותיהם לריק ואין זאת אלא כי ביקשו לוודא שהתובע יקבל המגיע לו כטענתו הן בגין התקופה בה סייע לעמותה ולא קבל שכר במהלך התקופה בה חלה המנכ"ל הקודם של העמותה ותפקודו היה בהתאם וטרם מונה מנכ"ל חדש לנתבעת. חילופי הדברים במסגרת הישיבה מיום 16.3.16 מלמדים כי לכך התכוונו הצדדים.
95. הנתבעת לא השכילה לסתור גרסה זו של התובע ונמנעה מהבאת העדים הרלבנטים לסתור טענותיו הן בעניין ההסכם והפרשנות שיש לתן לו באשר לזכאותו לעשרה חודשי שכר כאשר חלקם נובעים מהסיוע שהעניק משך מספר חודשים עובר למינויו בפועל כמנכ"ל.
96. הנתבעת ניסתה לטעון באמצעות העד מטעמה מר שלמה בראון כי "מצנח זהב" כדוגמת זה שקבל התובע אינו מקובל בענף מוסדות החינוך אלא שטענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה. מנגד העיד התובע שהמנכ"ל שהחליף אותו בעבודתו חתום על הסכם עם שישה חודשי הסתגלות בדומה לתובע ושכרו עלה על שכרו של התובע ועומד על 25,000 ₪ בעוד ששכר התובע עמד על 20,000 ₪. הנתבעת לא הביאה עדויות ו/או אסמכתאות להזים טענות אלה של התובע ומכאן אין בידנו לקבל טענות הנתבעת שלא הוכחו על ידה בעניין שכר התובע מצנח הזה שקבל במסגרת הסכם העסקתו במקרה של הפרתו על ידי הנתבעת קודם לסיום התקופה הקצובה שנקבעה במסגרתו לרבות טענותיה לפיהן ההסכם שנחתם בין הצדדים נוגד את תקנת הציבור.
97. כאמור הסכמים יש לכבד והסכם ההעסקה של התובע שנחתם על ידי מורשי החתימה מטעם הנתבעת ואושר על ידי הוועד המנהל בישיבה שהתקיימה. טענות הנתבעת כי תקופת 90 הימים הנקובה בהסכם חופפת את תקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק (30 ימים) אינה תואמת פרשנות לשונית פשוטה וטבעית של הדברים האמורים בהסכם.
98. כאמור לא הובאו מטעם הנתבעים עדויות הזמה שיזימו טענות אלה של התובע באשר להסכם שנחתם עם מחליפו ולשכר המשולם למחליפו בתפקיד. כך שאנו נותרנו עם טענות התובע מחד וטענות הנתבעת מאידך בבחינת "מילה כנגד מילה" כאשר על כל אלה גובר הסכם העסקה שנחתם עם התובע המדבר בעד עצמו.
99. פרשנות התובע לאמור בהסכם ההעסקה ביחס לתמורתם של 90 ימי ההודעה המוקדמת כי זו הייתה ההסכמה בינו לבין העמותה נוכח עבודתו בחודשים נובמבר 2013 ועד ינואר 2014 לא נסתרה על ידי הנתבעת. תנאים שלטענת התובע סוכמו עם נתי פריד מי שלטענת התובע והעד מטעמו אמיתי צירמן בקש את ניסוח ההסכם על פי הסכמות אלה. אלא, שהנתבעת לא הביאה עדויות ו/או ראיות הזמה מטעמה שיסתרו טענות אלה של התובע והעד מטעמו. את אי הבאת מר נתי פריד כעד מטעם הנתבעת ו/או לכל הפחות כעד הזמה מטעמה מצאנו שיש לזקוף כאמור לחובתה.
100. על פי החוק והפסיקה טעות הנוגעת לערך חזקה או שוויה הכלכלי איננה טעות שבעטיה ניתן לבטל את החוזה או סעיף בחוזה. הנתבעת נטלה על עצמה סיכון שכן סברה והאמינה ככל הנראה כי עבודת התובע תצדיק התגמולים והזכויות כפי שניסחה בהסכם ההעסקה ולתובע עומד הכלל של פרשנות כנגד המנסח. אין חולק כי ההסכם נוסח על ידי הנתבעת וזו לא טענה אחרת נחתם על ידה וקבל אישור על ידי הוועד המנהל. התנהגות זו של הנתבעת מעידה על גמירות ביחס להסכם, למו"מ שנוהל עובר לחתימתו ואישורו על ידי הגורמים הרלבנטים.
101. סעיף 14 (ד) לחוק החוזים קובע כי טעות היא בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה אינה בגדר טעות. צד לחוזה (בענייננו הנתבעת) אינו יכול להתנער מחוזה שערך רק על סמך הטענה שהעסקה אינה "כדאית" לו. טעות בכדאיות העסקה היא טעות המתייחסת לערך העסקה, לשוויה המסחרי, או הכלכלי יחסי. מכלל טעות הנתבעת מתייחסת זו למעשה לשווי העסקה במובן הכספי, משכך טיבן האמיתי של טענות הנתבעת בדבר טעות או הטעייה הינה לכל היותר טעות בכדאיות העסקה ביחס למצנח הזהב שניתן לתובע טעות שכאמור אינה מקנה לנתבעת זכות ואינה משחררת אותה מאחריות המאפשרת אי קיום ההסכם והיא מושתקת מלטעון כנגד ההסכם.
102. לאור האמור, זכאי התובע לסך של 20,000 ₪ בגין חודש הודעה מוקדמת.
אחזקת הוצאות רכב
103. לטענת התובע, הסכם העסקתו קבע כי במשך כל תקופת ההסתגלות וההודעה המוקדמת יהא זכאי הוא לכל ההטבות המגיעות לו לרבות החזר הוצאות בגין אחזקת רכב. במסגרת ההודעה על פיטוריו הבהירו נציגי הנתבעת מר נתי פריד ומר וינטרוב כי כל התנאים על פי הסכם ההעסקה של התובע בעניין התנאים שהגיעו לו בסיום עבודתו יכובדו על ידי הנתבעת.
104. עת קבל התובע בחודש 2/17 את תלוש שכר חודש 1/17 גילה התובע כי הנתבעת לא שילמה לו הודעה מוקדמת בגין חודש נוסף אליו יש להוסיף שווי אחזקת רכב. לפיכך, עתר התובע לתשלום סך של 8,200 ₪ בגין שווי אחזקת רכב שנגרע ממנו בגין חודש הודעה מוקדמת שהנתבעת לא שילמה לו בהתאם להסכם העסקתו.
105. לטענת הנתבעת, (במסגרת כתב ההגנה רכיב זה לא זכה להתייחסות במסגרת סיכומי הנתבעת) בהתאם להסכם ההעסקה יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 17.12.16 9 חודשים לאחר קבלת ההחלטה בהסכמה בעניין פיטורי התובע ביום 16.3.16 – לפיכך, טענה הנתבעת התובע אינו זכאי לתשלום אחזקת רכב לתקופה שמיום 18.12.16 ועד 17.1.17. כמו כן, אין התובע מפרט ומסביר את חישוביו ועל כן, דין רכיב זה להדחות.
106. בעניין האמור אין לנו אלא לחזור על הדברים שנאמרו על ידנו ביחס לפרשנות שיש ליתן להסכם ההעסקה ולזכויות המגיעות לתובע מכוח ההסכם. כאשר סעיף 7.15 להסכם ההעסקה קובע מפורשות כי במידה והנתבעת תיזום הפסקת עבודת התובע יהא האחרון זכאי לתמורתם / שוויים של עשרה חודשי עבודה במהלכם יקבל את כל ההטבות המגיעות לו כולל רכב צמוד והוצאות.
107. לפיכך, בהעדר חישוב נגדי מטעם הנתבעת מתקבלת תביעת התובע ברכיב זה ועל הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,200 ₪ בגין אחזקת רכב.
סוף דבר
108. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בגין היעדר שימוע בסך של 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.
ב. פדיון חופש בסך של 44,670 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.
ג. אחזקת רכב בסך של 8,200 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.
ד. הודעה מוקדמת בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.
109. כמו כן, תשתתף הנתבעת בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. ככל שלא ישולמו ההוצאות בתוך 30 יום יישאו אלה הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ב אייר תשפ"ב, (23 מאי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.