ושוב, בהמשך אותו דיון בעניין המונח "שליטה" בחוק המזון הובהר בשלישית הרעיון (עמ' 44):
הרעיון הוא שוב, הכול בא מאותו עולם מושגים - לנסות למנוע יצירת כל מיני מחסומים מלאכותיים בתוך קבוצה שנשלטת בסופו של דבר על-ידי אדם אחד, ראינו את זה ב"החזקה" וב"אדם קשור" ועכשיו בהגדרת "שליטה". זאת אומרת, בעצם לנסות למנוע ממי ששולט בתאגידים להתחמק.
24. הנה כי כן, לנוכח ההגדרות הייחודיות של המונחים "אדם קשור", "החזקה" ו"שליטה" בחוק המזון, נמצאנו למדים, שחובת הפרסום המוטלת על קמעונאי גדול, חלה הן על החנויות בהם מחזיק הוא באופן ישיר והן על החנויות שבהן הוא מחזיק בעקיפין באמצעות אדם קשור, כדוגמת חברה בת, אחות, נכדה וכיו"ב. ממילא, הפרת חובת הפרסום באשר לחנויות המוחזקות בידי האדם הקשור כאמור, יכול שתביא להטלת עיצום כספי על הקמעונאי הגדול.
מן הכלל אל הפרט
25. המערערת היא קמעונאי גדול ומאז חודש ספטמבר 2018 היא שולטת במישרין ובעקיפין בחברת קופיקס המנהלת את רשת חנויות קופיקס. משמעות הדברים היא אחת: בהתאם להוראות חוק המזון, יש לראות במערערת כמי ש'מחזיקה' בחנויות אלה ועל כן חובות הפרסום הקבועות בסעיף 30 חלות עליה. משהפרה המערערת חובות אלו, בכך שלא פרסמה את קבצי מחירי המצרכים, קבצי המבצעים וקובץ הסניפים בעניינה של רשת קופיקס, פעל הממונה על פי דין בהטילו עליה את העיצום הכספי.
26. המערערת טוענת כי רשימת הקמעונאים הגדולים, האמורה בסעיף 4 לחוק, מהווה רשימה קונסטיטוטיבית מהותית וכל עוד לא נכללה רשת קופיקס ברשימה זו, לא חלה כל חובת פרסום בעניינה. כזכור רשת קופיקס הוכללה ברשימה רק לאחר ההחלטה בדבר הטלת העיצומים. לא מצאתי ממש בטענה זו. השאלה העומדת לדיון, איננה האם רשת קופיקס מהווה קמעונאי גדול אם לאו. לשאלה זו עשויה הייתה להיות חשיבות, לו היה העיצום מוטל על חב' קופיקס, והאחרונה היתה מתגוננת בטענה לפיה לא חלה עליה כל חובת פרסום שכן היא איננה קמעונאי גדול. בענייננו, העיצום הוטל דווקא על המערערת, קמעונאי גדול מצד עצמה, בגין הפרתה את חובת הפרסום באשר לסניפי קופיקס ה'מוחזקים' על ידה.
27. במילים אחרות, לא היותה של קופיקס קמעונאי גדול, היא זו הגורמת לחובת הפרסום המוטלת על המערערת, כי אם היותה של המערערת קמעונאית גדולה ה'מחזיקה' בחנויות רשת קופיקס. גם לו היתה רשת קופיקס מונה חנות אחת בלבד, היתה המערערת חייבת לפרסם את נתוניה, שכן חנות זו היתה מצטרפת לכלל החנויות המוחזקות על ידה, לרבות רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה. אשר למונח "אדם קשור לתאגיד" – מונח זה מוגדר מפורשות בסעיף ההגדרות כאמור לעיל, ואין להעלות על הדרך כי הגדרה זו כפופה להכללת אותו 'אדם קשור' ברשימה כלשהי. חזקה שלו זו היתה כוונת המחוקק, הדברים היו מפורשים בגוף ההגדרה.
28. למעלה מן הצורך אעיר, כי לא מצאתי בחוק המזון יסוד לכך שרשימת הקמעונאים האמורה בסעיף 4 לחוק, מהווה רשימה קונסטיטוטיבית לעניין תחולת חובת הפרסום הקבועה בסעיף 30. אדרבה, מיקומה של הוראת סעיף 4 בפרק ב' לחוק, אשר עניינו הסדר פעילות ספקים וקמעונאים ומערכות היחסים ביניהם מלמד, כי מטרתה של הרשימה לספק מידע נכון ועדכני בידי הצדדים השונים, אודות הקמעונאים והספקים הגדולים, לרבות מידע הדדי בין חברי שתי הקבוצות. מנגד, התנאים המהותיים להגדרתו של קמעונאי גדול ככזה, קבוע בסעיפי ההגדרות הנזכרים לעיל, ואין הדבר תוצאה של הכללתו ברשימה האמורה בסעיף 4 לחוק. לכך יש להוסיף את האמור בדברי ההסבר לסעיף 4 להצעת החוק (שם, עמ' 832) לפיו, הצורך בפרסום רשימת הקמעונאים הגדולים מתעורר לנוכח האיסורים המוטלים על ספק בנוגע ליחסים עם קמעונאי גדול (עוד לעניין שאלת מעמדה של רשימת הקמעונאים הגדולים, ר' דיוני הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכספים לקידום התחרות בענף המזון מיום 31.12.13 עמ' 18).
29. עוד טוענת המערערת כי יש לכבד את אישיותה המשפטית הנפרדת ואת מסך ההתאגדות המפריד בינה לבין קופיקס. לדבריה, יש לראות בשתי החברות ישויות משפטיות נפרדות הפועלות ומתנהלות בנפרד, וממילא למערערת אין כל שליטה או השפעה על התנהלותה העסקית של קופיקס. משכך, אין כל תועלת או טעם בהטלת עיצומים על הראשונה בעקבות מחדליה של האחרונה.
30. גם עמדה זו אין לקבל, בהיותה נוגדת במפורש את הוראות חוק המזון ואת תכליתו כמפורט לעיל. חובת הפרסום מוטלת על הקמעונאי הגדול – בענייננו המערערת – זאת הן באשר לחנויות המוחזקות על ידה במישרין, כדוגמת חניות רשת רמי לוי שיווק השקמה, והן באשר לחניות המוחזקות על ידה בעקיפין באמצעות חברות בנות או נכדות, כדוגמת חנויות רשת קופיקס. המערערת מחזיקה כזכור, במישרין ובעקיפין ב-72% ממניות חברת קופיקס, על כן מתקיימת בה חזקת ה'שליטה' האמורה בסעיף 2 לחוק. בהתאם לחזקה זו, ביכולתו של בעל השליטה "לכוון, במישרין או בעקיפין, פעילותו של תאגיד".
31. בניגוד לעמדת המערערת, אין הדבר דומה לנסיבות פסק הדין בעניין בוקינג (ע"א (מחוזי ת"א) 49010-05-20 הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן נ' בוקינג.קום ישראל הזמנות למלונות אונליין בע"מ (2021)), שכן באותו עניין דובר בקשר בין שני תאגידים אשר אין ביניהם יחסי שליטה, ולא הוכח כי בכוחו של התאגיד האחד לתקן או להסיר את הפרותיו של האחר, מה שאין כן בענייננו, מקום בו מתקיימת חזקה השליטה הקבועה בסעיף 2 לחוק.