14. עוד הוסיפה ונימקה משיבה 1 כי הסיבה להתקשרות בהסכם וההיגיון העסקי שביסודו, היא כי כהן וחדד הם אלה שהקימו ופיתחו את פעילות המערערות בתחום ליווי קבוצות רכישה, פעילות אשר לא הייתה קיימת אצל המערערות והמערערות לא ידעו לבצעה. עקב תרומתם המשמעותית של כהן וחדד, נחתם עמם הסכם העמלה.
15. לטענת משיבה 1, בית המשפט המחוזי גם צדק בקביעתו כי למערערות אין זכות לסיים את ההסכם בהודעה מראש, קביעה מנומקת שהתבססה על הראיות שהוצגו לו וביניהן הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים. ההסכם מתבסס על אירוע חד פעמי, פיתוח עסקי שהגו כהן וחדד לטובת המערערות, ממנו שואב ההסכם את כוחו המתמשך ובהתאם את זכותו של כהן לקבלת עמלות לתקופה בלתי מוגבלת. באשר לטענת המערערות כי התנהלותו של כהן בכל מקרה מקימה בדיעבד עילה לביטול הסכם העמלה, הרי שאין מקום לטענה זו מפני שצד המבקש ביטול חוזה אינו רשאי להסתמך על עילת ביטול שלא הופיעה בהודעת הביטול. בשולי הדברים נטען כי אין לשעות לטענת המערערות שלא היה מקום לפסוק סעד נגד מערערות 2 ו-3 שאינן צד להסכם העמלה, שכן לא רק שטענה זו לא בא זכרה לפני בית המשפט המחוזי, אלא שבסיכומיהן בבית המשפט המחוזי אף טענו המערערות כי הן כולן צד להסכם העמלה.
16. גם משיבה 2 סמכה ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטענה כי צדק בית המשפט בקבעו כי הסכם העמלה הוא הסכם עצמאי שאינו קשור ביחסי עבודה ומתן שירותים בהתייחס הן ללשונו והן לרקע שהביא לכריתתו. בצדק רב בית המשפט המחוזי ייחס חשיבות להבדלים שבין הטיוטות השונות שהועברו בין הצדדים טרם גיבוש הנוסח הסופי של ההסכם לבין הנוסח שגובש לבסוף, ולהתכתבויות השונות בין הצדדים התומכות בקביעה כי מדובר בהסכם עצמאי. משיבה 2 הרחיבה והסבירה כי הסכם העמלה הינו תוצר של משא ומתן ממושך שנוהל בקשר להצעה שהועלתה לקידום פעילות עסקית של ליווי קבוצות רכישה והעמדת מימון. הצדדים הסכימו לפשרה לפיה המשיבות תקבלנה 20% עמלות בלבד מההכנסות והקרנות בגין מימון קבוצות הרכישה. ההסכם נוסח באופן שאינו מטיל על המשיבות כל חיוב, אלא יצר מעין שותפות לחלוקה ברווחים בכל תחום קבוצת הרכישה. כוונת הצדדים הייתה להתקשר בהסכם אשר יתגמל את המשיבות לכל אורך הדרך. הסכמים מסוג זה, במסגרתם נרכשת זכות קבועה בנכס או באינטרס של הזולת, הוכרו בפסיקה ככאלו שמעגנים זכות מעין קניינית ועל כן צד להסכם מסוג זה אינו יכול להשתחרר ממנו בהינף יד. כמו כן, כבר נפסק לא אחת כי מקום בו צד מנסה לבטל הסכם מחמת הפרה נטענת של הצד השני כאשר נמצא כי לא היה ממש בטענות ההפרה, הופך הצד המבטל למפר בעצמו. בית המשפט המחוזי צדק אפוא משקבע כי ההסכם בין הצדדים שריר וקיים והורה על אכיפתו.