2. לתביעה צורף, בין השאר, חישוב שנערך על ידי רואה החשבון של התובעת, רו"ח דן איילון. נטען שם כי הנזק שנגרם לתובעת בשנים 2016-2013 עמד על 7,137,000 ₪. בין השאר, נאמרו באותו תחשיב הדברים הבאים: "כבר בשנת 2011 היה ידוע שהכשרות ניתנת רק לחלק מהסחורה...והייתה מוגבלת בזמן. לקוחות החברה הזמינו סחורה בלחץ של זמן ולכן בשנת 2012 המחזור עלה באופן זמני בסכום קטן אבל החל משנת 2013 ירד בצורה דרמטית ובשנת 2014 כשיצא המכתב מהרבנות שביטל את הכשרות, ירד המחזור עוד יותר ובשנת 2015 המכירות הסתכמו ב 1,091,000 ₪ בלבד. כבר בשנת 2013, כדי לא להגדיל הפסדים, ביטלה חברת טהר בע"מ הזמנה גדולה לייצור של דצמבר 2013 המיועד למכירות בתקופה שלפני פסח ובפסח 2014. מהסיבות שתוארו לעיל, החברה לא הייתה יכולה גם להעלות מחירים, למרות עלייה בעלויות הסחורה ביפן ובהוצאות הייבוא, עקב זאת חלה ירידה גדולה בשיעור הרווח הגולמי...בשנת 2016".
3. אקדים במעט את המאוחר ואציין כי בתביעה לא צוינה העובדה שבעבר כבר נתקלה התובעת בקושי לקבל תעודת כשרות וכי ככל הנראה היא החזיקה בפועל בידיה תעודת כשרות במשך שנים ספורות בלבד (במקביל לכהונת כב' הרבנים - שלמה עמאר ויונה מצגר כרבנים ראשיים). עוד לא צוינה טענה, אשר תעלה בהמשך, ולפיה אותן ירידות בשנת 2013 היו פועל יוצא של שמועה שנפוצה כי בסמוך יישלל ממנה ההכשר (להבדיל מירידה מחמת תחרות עסקית זו או אחרת, או מחמת העובדה שקשיי התובעת לקבל תעודות בעבר היו מוכרים בשוק הרלוונטי).
4. בהגנה שהוגשה מטעם הרבנות נטען כי ההחלטה שלא ליתן תעודת כשרות היא החלטה תקפה אשר התקבלה כדין. נטען כי עומדת לנתבעת הגנת סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב- 1952 שכן היא פעלה בתחום הרשאה חוקית מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיום הרשאה חוקית וכי לא התרשלה. נטען שהתובעת מייחסת להכרעה בבג"ץ מעבר לאמור בה. בהקשר זה הודגש כי נקבע במפורש שבמישור המעשי לא ניתן לתת תעודת כשרות לשרוולי הנקניק שייבאה התובעת ואין בפסה"ד הוראה המחייבת את הנתבעת ליתן לתובעת תעודת כשרות. הנתבעת שטחה בהרחבה תשתית עובדתית (אליה אדרש להלן), הנוגעת לייבוא המוצר הנדון. נטען כי בעבר לא הייתה מדיניות מסודרת באשר לכשרות שרוולי נקניק, ברם כבר החל מכהונת הרב בקשי דורון כרב ראשי (בשנים 2003-1993) עודכנו נהלי הכשרות של מחלקת היבוא. מכוח אותם נהלים היה ניתן לאשר רק אריזות נקניקיות המיוצרות מבהמות טהורות שנשחטו כדין (מצב שאינו קיים בחברת ניפי) וניתנה שהות למכירת מלאים שהיו בארץ שאינם עומדים בגדר זה. נטען כי התובעת פנתה לכב' הרב שלמה עמאר על מנת שייתן חוות דעת הלכתית שונה וזה אכן נתן חוות דעת שכזו. זאת במועד בו שימש חבר במועצת הנתבעת, אך בטרם נבחר לכהונת רב ראשי. הנתבעת מפנה לדעות הלכתיות החולקות על כך ומדגישה כי אף לאחר קבלת עמדת הרב עמאר, לא מצאה ועדת הכשרות במועצת הרבנות הראשית, לשנות את מדיניותה.