5. נטען כי אף כאשר מונו לרבנים ראשיים חדשים בשנת 2003, כב' הרבנים שלמה עמאר ויונה מצגר - לא התקבל בישיבות של ועדת הכשרות אצלה בשנים 2003 ו-2005, אישור להכשיר את מוצרי ניפי. חרף האמור, ניתנו הנחיות מטעם הרבנים הראשיים אז, אשר אפשרו לתובעת לייבא את המוצר, תוך הצגתו ככשר. הוטעם כי ניכר מפניות מנהל התובעת מאותה עת שהוא היה מודע לכך שאין בידיו זכות מוקנית והוא פנה מעת לעת, עם בקשה להארכת אישורים. הפעם היחידה בה אושר מתן כשרות לתובעת בוועדת הכשרות של מועצת הרבנות, הייתה במאי 2011 - בישיבה בהשתתפות כב' הרב עמאר. בשעה שכב' הרב עמאר כבר שימש כרב ראשי. על יסוד האמור, אכן ניתנו בפועל תעודות כשרות מאותה עת (כלומר מאמצע שנת 2011) ועד לשנת 2013.
6. בחודש יולי 2013 נבחרו רבנים ראשיים חדשים, כב' הרב דוד לאו וכב' הרב יצחק יוסף. עת כיהן כב' הרב לאו כנשיא מועצת הרבנות הראשית (כאשר כב' הרב יוסף, מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול ובאמצע התקופה, מוחלפים בניהם התפקידים, כמקובל) - הוא החליט לחזור לאותם נהלים אשר מעולם לא בוטלו ואינם מאפשרים שימוש בשרוולי נקניק מנבלות טרפות. עת פנתה אפוא התובעת בדצמבר 2013, לחדש את תעודת הכשרות למוצרה, לא אושרה פנייתה. בעקבות פניות מטעם התובעת במחצית הראשונה של שנת 2014, התקיימה ישיבה בלשכת הרב לאו כרב ראשי וניתנה אפשרות לנציגי התובעת לשטוח טענותיהם. הוחלט לאחר מכן שלא ניתן לחדש תעודת כשרות לשרוולי ניפי, אך ניתנה לתובעת שהות של שמונה חודשים, למכור את הסחורה שנותרה במחסניה. אף שהתובעת עודכנה בהחלטה עוד בחודש יולי 2014, היא פנתה לבג"ץ רק במרץ 2015.
7. נטען כי במסגרת הדיונים בבג"ץ קיבלה הנתבעת את המלצת השופטים להביא את הסוגיה ההלכתית (אשר יוזכר כי הינה שנויה במחלוקת פוסקים) לפני מועצת הרבנות הראשית. זאת, על אף שלא חל שינוי בנהלי הכשרות של זו, אשר אסרו כל השנים על שימוש במוצר הנדון. ההגנה מפרטת את הדיונים שהתקיימו אצל הנתבעת (אדרש לכך בהמשך הדברים) ואשר באף אחד מהם לא התקבלה החלטה לחדש את תעודת הכשרות. בין השאר, הוחלט גם על יציאת צוות מטעם הרבנות למפעל ניפי ולאחר מכן התקבלה לבסוף החלטה ביום 18.7.16, במסגרתה נקבע כי לא ניתן לתת תעודת כשרות למוצר, אף בהתעלם מאותה מחלוקת פוסקים. הודעה על כך נמסרה לבג"ץ. אכן בהמשך לאותה הודעה ניתן שם פסק דין ביום 7.3.17. אין בפסק הדין כל חובה ליתן או לחדש תעודת כשרות לשרוולים.