5. העובד סיים את העסקתו בנסיבות השנויות במחלוקת, והחברה ניכתה בתלוש אוגוסט 2017 דמי הודעה מוקדמת בסך 5,000 ₪ (שהם מכפלת 26.88 ₪ לשעה ב-186 שעות עבודה).
--- סוף עמוד 82 ---
6. בכתב התביעה שהגיש העובד טען כי "סוכם עם התובע על שכר שעתי בסך 30 ₪ לשעה" (סעיף 8 לכתב התובענה). משכך, תבע העובד את הרכיבים המופיעים בתלוש השכר, ואשר לטענתו הינם פיקטיביים - הפקדות לפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי נסיעות, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפקדות לקרן השתלמות. עם זאת, את תחשיביו בכתב התביעה ערך העובד על יסוד הנתונים בתלוש השכר, קרי 26.88 ₪ לשעה (ראו: סעיפים 16 ו – 18 לכתב התביעה וכן סעיפים 14א' ו 14ב' לתצהיר עדות ראשית שם חזר על הסכומים שתבע בכתב התביעה, ואשר חושבו על יסוד השכר המופיע בתלוש השכר). עוד טען העובד כי הניכויים משכרו בגין "נמב", "הלוואה", "מפרעה" ו"הודעה מוקדמת" אינם חוקיים, שכן לא קיבל הלוואות ולא הסכים להן. כמו כן, טען כי ניכוי דמי ההודעה המוקדמת נעשה שלא כדין. ביחס לרכיב ניכוי "ביטוח בריאות" לא טען כי הוא פיקטיבי, ולא תבע בגינו סעד. כמו כן, העובד לא טען כי גמול השעות הנוספות פיקטיבי, ולא תבע סעד בגינו.
7. החברה חלקה על תיאור זה, וטענה כי תלושי השכר משקפים את ההסכמה החוזית אודות גובה השכר, וכי אלה אינם פיקטיביים. לכתב ההגנה צירפה החברה טופס הודעה לעובד מיום 15.7.2016 בו נאמר כי שכר העובד "שכר שעתי", ובהמשך מצוין "25 ₪".
8. ביום 31.1.18 הגיש העובד תצהיר עדות ראשית מטעמו בגדרו חזר על האמור בכתב התביעה, ובכלל זה טען כי השתכר "שכר אחיד על סך 30 ₪ בגין כל שעה" (סעיף 5). העובד הוסיף טענה כי לא קבל גמול שעות נוספות עבור שעות נוספות שביצע (סעיף 11 לתצהיר). עם זאת, לא תבע סכום בעד גמול שעות נוספות, והסכום שנתבע בתצהיר זהה לסכום התביעה בכתב התביעה. ביום 14.2.2018 העיד העובד במסגרת עדות מוקדמת טרם יציאתו את הארץ. בנוגע לערך השעה מסר כך:
"ש. וכמה אמרו לך שתקבל לשעה?
ת. לשעה 30 ₪ .
ש. תראה לי בתלוש שלך שכתוב 30 ₪ לשעה?
ת. אני לא יכול לקרוא אבל לפי השעות ב - 30 אני עושה כפול ומה שנותנים לי אני מקבל.
ש. תראה לי לדוגמא, תעבור חודש חודש תעבור לפי דו"ח נוכחות ותראה איך יצא לך 30 ₪ כפול השעות ?
ת. 25 לפעמים, לפעמים 26 ימים שיוצא כפול 8 שעות ב30 ₪ אני חושב אני מקבל".
--- סוף עמוד 83 ---