--- סוף עמוד 62 ---
95. לפני סיום הדיון ברכיב זה של התביעה, ובשולי הדברים, אציין כי טענת התובעים מוקשית גם בראי הסעד המבוקש מכוחה. לשיטתם, מעת הקצאת החשבון לחברת KF האירית, אין חברת KF האנגלית חייבת יותר בחיובים שנוצרו בחשבון זה משלב זה ואילך, ואף הערבויות והביטחונות שניתנו על ידי מר גזונדהייט לטובת חשבון זה, עת שויך לחברת KF האנגלית, אינם תקפים יותר, משעבר לחברת KF האירית, אך לא כך ביחס לפעולות הזכות בחשבון. במילים אחרות, התובעים מבקשים לנתק בין פעולות החובה בחשבון, באופן שלא תקום חבות ביחס אליהם, לבין פעולות הזכות בחשבון, ובכלל זה הרכוש המצוי בו (ומניות חברת ערד בפרט), באופן שיוכלו ליהנות ממנו. ומי יישא בחובות המצויים בחשבון בהינתן הצהרת בא-כוח התובעים כי לא מבוקש כל סעד נגד חברת KF האירית? לתובעים הפתרונות. ממילא ההבחנה הטמונה בטענת התובעים חסרת כל היגיון ונעדרת כל בסיס משפטי. לפיכך, וכפי שקבע בית משפט קמא, מדובר בטיעון "מקומם ואבסורדי".
ב. סוגיית הערבויות
96. בשלב הזה, סוגיית הערבויות מתמקדת בשלוש ערבויות בלבד: שתי ערבויות שנתן מר גזונדהייט באחד מחשבונותיו האישיים (שמספרו 33946) וערבות נוספת שניתנה מחשבון 33601 שעה שכבר יוחס לחברת KF האירית. בעוד הטענות ביחס לשתי הערבויות הראשונות נדחו על ידי בית המשפט קמא מחמת התיישנות, הטענות ביחס לערבות השלישית נדחו בשל הרחבת חזית אסורה.
97. נפתח, איפוא, בשתי הערבויות הראשונות. טענות התובעים בעניין זה מתמקדות בהסכמת מר גזונדהייט לביצוע הפעולות הבאות על ידי מר ספיר: הוצאת הערבויות, ובפרט בעבור החברות הנערבות; מימוש הערבויות; וגלגול החוב שנוצר בחשבונו של מר גזונדהייט לחברות הקשורות לו.
98. לצורך בחינת מירוץ ההתיישנות, נשאלת השאלה מתי התגבשה עילת התביעה בגין הערבויות האמורות. כפי שהוזכר לעיל, מועד היווצרות עילת התביעה הוא כאשר התגבשו העובדות המהותיות המקימות את הזכות לסעד המבוקש, דהיינו כאשר נתון בידי התובע כוח תביעה קונקרטי המאפשר לו לפנות לערכאות משפטיות ולקבל את הסעד המבוקש על ידו (עניין זיסר, בעמ' 176-175; עניין צמרות, פסקה 37). בהתאם
--- סוף עמוד 63 ---
להגדרה זו, ניתן להבחין בין שתי עילות תביעה שונות: העילה האחת, מתבססת על הטענה כי הוצאת הערבויות נעשתה שלא כדין ועל כן מתבקש סעד הצהרתי לביטולן. במצב דברים זה, העובדות המהותיות המקימות את עילת התביעה התגבשו בעת הוצאת הערבויות, וכך גם הסעד המבוקש לביטולן. עילה אחרת, מתבססת על הטענה כי מימוש הערבויות נעשה על פי ערבויות שניתנו שלא כדין, ועל כן מתבקשת השבה של טובות ההנאה שניתנו מכוחן, המגלמות למעשה את הנזק שנגרם ממימושן. מכאן, שעילת התביעה התגבשה במועד בו מומשו הערבויות, שכן רק אז קמה האפשרות לתבוע את הסעד המבוקש (ראו והשוו: רע"א 6774/19 אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית ראש העין [פורסם בנבו] (25.5.2021); ע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש ניהול ושירותים למרפאות שיניים (ישראל מספר 1) בע"מ, פ"ד נד(1) 529, 546-543 (2000)). ואולם, בענייננו אין צורך להכריע באיזו עילת תביעה מחזיקים התובעים, בהינתן שבין אם יש לראות את המועד שבו נוצרו הערבויות כמועד שהחל ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות ובין אם יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מיום מימוש הערבויות וחיוב חשבונו של מר גזונדהייט, התביעה בגינן, אשר הוגשה בשנת 2003, התיישנה. זאת, שכן הערבות הראשונה הוצאה מחשבונו של מר גזונדהייט ביום 14.1.1991 לטובת חברת בניאב בע"מ (להלן: חברת בניאב) ונפרעה ביום 15.1.1993 בסכום של כ-1.8 מיליון ש"ח; והערבות השנייה הוצאה מחשבונו של מר גזונדהייט ביום 19.4.1991 לטובת חברת מ.ט.ז. מימון בע"מ (להלן: חברת מט"ז) ונפרעה ביום 19.10.1993 בסכום של כ-640,000 ש"ח. הנה כי כן, שתי הערבויות נוצרו למעלה מ-12 שנים עובר להגשת התביעה ונפרעו כעשור בטרם הגשתה.