--- סוף עמוד 16 ---
44. דיני הראיות ככלל, והכללים בדבר קבילות ומשקל בפרט, הם כללים טכניים שנועדו לשרת את מטרות העל של גילוי האמת ועשיית צדק. בעידן הנוכחי, כאשר ההתפתחויות והחידושים בתחומי המדע, הטכנולוגיה והתקשורת הם כה עצומים ומהירים, ובכלל זאת היכולת והאמצעים הנגישים והזמינים לכל לתעד בקלות מידע במובנו הרחב, לאכסנו ולשתפו ברבים, הביאו לכך שאנו חיים ב"עולם מצולם ומתועד", כך שבמרבית הזמן בו אנו שוהים במרחב ציבורי גבוה הסיכוי שאנו מתועדים בדרך כלשהי, אם באמצעות מצלמות נייחות המוצבות במקום ואם באמצעות מצלמות המוחזקות בידי פרטים אחרים בסביבתנו. שערי בתי המשפט אסור להם שיהיו נעולים בפני חידושי המדע והטכנולוגיה, ובלבד שהוכחה אמינותם, כדי לסייע לבית-המשפט בחשיפת האמת.
45. כאשר מוצג בפני בית משפט סרטון, כך למשל כזה המתעד מעשה החשוד בפלילים, הוא משול למעין "עד מכני", המביא לפני בית המשפט את תוכנם של הדברים שצולמו במקום, בלי אינטרס ובלי בחירה חופשית, ובדרך זו מאפשר לבית המשפט לצפות ולהתרשם מההתרחשות המתועדת באופן בלתי אמצעי משל נכח במקום בו הוצבה או הוחזקה המצלמה. מדובר אם כן בראיה האוצרת בחובה בתהליך מכאני, עד כדי הקפאה ממש, את ההתרחשות המתועדת בה.
46. יתר על כן, "בגלל מגבלות כוח זכרונו של אדם, יש שרק צילום סטטי או סרט נע מסוגל לתאר במדויק פרטי מקום או אירוע. זוהי אחת הסיבות לחשיבותו הראייתית של מוצג כזה, המוגש לבית המשפט באמצעות עד." (פרופ' א' הרנון, דיני ראיות (מכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי סאקר, כרך ב, תשל"ז) 318 – להלן: "הרנון").
47. "לפעמים פועלת מצלמה בצורה אוטומטית, ומנציחה אירוע, שאולי לא היה לו כל עד ראיה. התפתחות זו הביאה להיווצרותה של תיאוריה חדשה, אשר כיום ידע על העליונה: הצילום הוא מעין 'עד אילם' המתקבל כראיה ה'מדברת בעד עצמה'; הכשרת הראיה מבוססת על ההוכחה, שהצילום היה פרי תהליך מדויק ומהימן. כלומר, שוב אין צורך בעדות המאשרת את תוכן הצילום, אך יש לשכנע כי נקטו בטכניקה בדוקה ואמינה" (הרנון, עמ' 319).
48. המכשיר המקליט או המצלם הינו אמצעי טכני, החוצץ בין המקור שהשמיע קול או ביצע תנועות כלשהן לבין החושים שקלטו את דברי ו/או מעשי המקור. הווה אומר, המדובר על נסיבות, בהן אין שמיעה או ראיה בלתי אמצעיים של מה שנאמר ו/או נעשה. על-כן דרושים כללים, הבוחנים, אם האמצעי הטכני אכן שב ומציג את הדברים כהווייתם וכי אינו מעוות אותם בשל מעשה שגגה או בשל מעשה זדון. משכך, על מנת שבית המשפט ייתן אמון בתיעוד מצולם או מוקלט, כראיה קבילה שביכולתה לבסס קביעות עובדתיות, בעיקר כאשר התיעוד אינו מובא באמצעות מי שהקליט או צילם ואף לא נכח במקום בעת הצילום או ההקלטה, עליו להשתכנע כי הובטחה האמינות ביחס לתהליך עצמו של הצילום או ההקלטה ולשימור הסרטון או ההקלטה עד למועד הצגתם בבית המשפט.