בעדותה בבית המשפט הסבירה הנאשמת 2 את מעשיה כך: "אני מחזיקה ביד את אחת מהילדות, ואז קוראים לי למדרגות, לקחת עוד ילד ולהביא אותו לפה, למרכז הזה. זה שעה שמורידים ילדים כבר מלמעלה למטה ... לא היה לי עוד יד בשביל להחזיק, כי יד אחת תפסתי את הילדה פה, שהיא לא תיפול לי מהידיים, אז תפסתי אותו רק ביד אחת, לא היו לי שתי ידיים לתפוס" בהמשך אישרה הנאשמת 2 כי: "היה אפשר להימנע. אבל באותה סיטואציה, באותו זמן, אני לא יודעת למה היה חסר אולי בנות, היה חסר כוח אדם שם" (פרוט' מיום 3.4.2022, עמ' 1777-1781).
מצפיה בסרטון עולה כי הנאשמת 2 נשאה על ידיה פעוטה אחת, ובידה השנייה משכה פעוט נוסף. הנאשמת 2 אחזה את הפעוט הנוסף בידו וגררה אותו, כשחלק מהזמן גופו היה באוויר, וכל כובד משקלו הוטל על זרועו האחת. מתנועות גופו של הפעוט נראה כי חש אי נוחות ואולי אף כאב. הסברה של הנאשמת 2, לפיה דובר על השעה שבה הורדו חלק מפעוטות מהקומה השנייה, ויתכן והיה מחסור בכוח אדם, אינו מתרץ את המעשה. מהסרטון עולה כי לא היו פעוטות רבים בגן, יתכן בשל שעת אחר הצהריים, ובכל מקרה אין מקום לגרור ולמשוך כך פעוטות. נדמה כי הנאשמת 2 ביקשה לעשות לעצמה "קיצור דרך", ובכך פגעה בפעוט המדובר.
--- סוף עמוד 209 ---
נוכח האמור, ובהינתן שהנאשמת 2 הייתה מודעת למעשיה, אני מרשיע אותה בעבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
(ו) לפי סעיף 18(א) לכתב האישום, בתאריך 6.8.2020 בשעה 07:58, הרימה נאשמת 2 פעוט שזהותו אינה ידועה למאשימה, בשתי ידיו כאשר רגליו תלויות באוויר והובילה אותו מהמרחב המרכזי בגן אל המרחב הנוסף.
הנאשמת 2 התייחסה למתואר בהודעתה במשטרה והודתה: "נכון אתה צודק וזה לא היה צריך להיות, לא יודעת למה זה ככה, אני גם לא יודעת מה הסיטואציה עם הילד" (ת/21, ש' 171-174).
בעדותה בבית המשפט הסבירה הנאשמת 2 את מעשיה כך: "ואני באמת לא יודעת למה החזקתי אותו ככה. החזקתי אותו בשתי ידיים, נכון, אבל אני לא יודעת את הסיטואציה, מה היה שם בדיוק, למה העברתי אותו ממקום אחד למקום, אולי הוא עשה משהו במקום אחר, שהייתי צריכה להעביר אותו למקום השני, והוא לא רצה לבוא, אז החזקתי אותו בשתי הידיים והרמתי אותו, ולקחתי אותו לצד השני" (פרוט' מיום 3.4.2022, עמ' 1793). ובהמשך: "יכול להיות שלא הייתי צריכה להרים אותו, הייתי צריכה להרים אותו בצורה אחרת, אבל בכל זאת הרמתי אותו ככה, אולי הוא התנגד לי ... זה קרה, בסדר. אולי הייתי צריכה להרים אותו בצורה, נכון, אולי על הידיים, אולי זה. אבל זה קרה, לקחתי אותו בצורה הזאת, נכון" (שם, עמ' 1831-1833).