בהקשר זה אפנה לספרו של יעקב קדמי, על הראיות, חלק א', מהדורת תש"ע-2009, עמ' 501):
--- סוף עמוד 223 ---
"הכלל הוא: עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום ש'הכובש עדותו' חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה. זאת, כל עוד אין בפיו הסבר משכנע: על שום מה נכבשה העדות עת רבה; ומדוע החליט העד לחשפה. ניתן הסבר מתקבל על הדעת ל'כבישת' העדות, רשאי בית המשפט ליתן בה אמון ולהעניק לה את המשקל הראייתי המתחייב בנסיבות."
ובהמשך בעמ' 504 נכתב כך: "ויודגש: ההסבר חייב להתייחס לשתי השאלות כאחד - הן לעניין סיבת הכבישה, והן לעניין עילת הגילוי. 'ההסבר שעל בית המשפט להשתכנע הימנו הוא לגבי שני עניינים: האחד - על שום מה שתק ... וכבש...; והשני, מה נשתנה עתה ומהו הנימוק שהניעו לשבור את שתיקתו..."
ובעמ' 505: "ויודגש: ... הכללים הנוהגים בקשר ל'עדות כבושה' של עד - נוהגים גם לעניין הערכת מהימנותה ומשקלה של עדותו של הנאשם. ולא למיותר לציין, כי ב-ע"פ 365/81 מצא בית המשפט בכבישת העדות מצד הנאשם 'חיזוק' לראיות התביעה...
ובעמ' 506: "יש הגורסים כי אפשר והעלאת 'גרסה כבושה' תפעל לחובת הנאשם כאילו המדובר ב'שקר מהותי'. ולא למיותר להזכיר את ההשלכה שיש ל'עדות כבושה' של נאשם, במקום שזו נכבשה עד למתן עדותו; ולא הוצגה על כן בפני עדי התביעה הרלוונטיים".
262. בבחינת למעלה מהצורך, אציין כי תיאור מעשיה של הנאשמת כלפי או.י, כפי שנשמעו בעדותה של מ.פ, עולים בקנה אחד עם דפוסי ההתנהגות האלימים שגילתה הנאשמת 2 במעשיה כלפי קטינים אחרים בגן, כפי העולה מהרשעותיה במסגרת האישום השני שבכתב האישום.
263. אמנם, עדות מ.פ, כעדות ראיה, הייתה "עדות יחידה", אך אין כל מניעה לבסס הרשעה בפלילים על-פי עדותו של עד יחיד, תהא העבירה חמורה ככל שתהיה; והכל תלוי במשקלה ההוכחתי הסגולי של העדות. הכלל הוא: כל עוד זוכה עדותו של עד יחיד לאמונו של בית-המשפט ולמלוא המשקל ההוכחתי המתחייב מתוכנה - די בה כשלעצמה כדי לבסס הרשעה בפלילים, בכפוף לחריגים הדורשים "תוספת" ראייתית לאותה עדות יחידה. עם זאת, נקבע לא אחת כי על בית המשפט לבחון את העדות היחידה בקפידה יתרה ולהזהיר עצמו כי עדות יחידה בפניו (קדמי, על הראיות, חלק ראשון, מהדורה תש"ע-2009, עמ' 470-471).
264. משמצאתי לתן אמון מלא בעדותה של מ.פ, על אודות תיאור מעשיה של הנאשמת 2, ובכלל זאת אופן הטחתה או דחיפתה של הפעוטה על הרצפה ובכיה הרם, המצביע על מכאובה, ולאחר שהבאתי בחשבון כי מדובר בעדות יחידה, על רקע חוסר האמון בגרסתה הכבושה של הנאשמת 2, הרי שבאתי למסקנה כי הנאשמת 2 ביצעה את המעשה המתואר במודעות מלאה, ומתגבשים כל רכיבי העבירה שיוחסה לה.