"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –
...
(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית."
יצוין כי עיגון הדוקטרינה בחקיקה לא הובילה לשינוי במבחן התלת שלבי (ראו למשל דנ"פ 5387/20 רפי רותם נ' מדינת ישראל (15.12.2021) וההפניות שם בפסקה 75 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן). במשך השנים, הורחבה הדוקטרינה ונעשה בה שימוש בכל חלקי המשפט: בשלב המקדמי, בשלב הכרעת הדין ובשלב גזר הדין (ע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל (1.3.2017); ע"פ 7915/15 ראמי גדבאן נ' מדינת ישראל (09.07.2017)).
268. אכיפה בררנית הוגדרה במסגרת בג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עירית באר שבע (8.6.1999): "אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא" (שם, עמ' 305).
אכיפה בררנית יכולה להקים הגנה מן הצדק מקום בו נאכף הדין באופן שונה, בין ביחס למעורבים באותה פרשה ובין כאשר מדובר בפרשות שונות, ובלבד שאין כל טעם רלוונטי המבחין ביניהם (ע"פ 3507/19 עבד אלסמד בורקאן נ' מדינת ישראל (03.12.2020); ע"פ 2648/18 פלוני נ' מדינת ישראל (19.03.2020); רע"פ 3823/19 פלוני נ' המחלקה לחקירות שוטרים (2.10.2019).
269. לתביעה שיקול דעת רחב בהחלטה להעמיד לדין, או שלא להעמיד לדין, בהינתן שבבסיס ההחלטה טעמים ענייניים (ע"פ 7659/15 הרוש נ' מדינת ישראל (20/4/2016); ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (10/9/2013)). אי לכך, העמדה לדין של חלק מהחשודים בפרשה מסוימת, ולא של כולם, אינה מקימה בהכרח טענה להגנה מן הצדק על רקע אכיפה בררנית (עניין הרוש; ע"פ 2681/15 בן שטרית נ' מדינת ישראל (14.2.2016)). עוד נקבע כי יש לעשות שימוש בטענת הגנה מן הצדק נוכח אכיפה בררנית רק במקרים מובהקים וחריגים וכי יש לקבלה בזהירות ובמשורה (עניין גוטסדינר, פסקה 55 לפסק דינה של כב' השופטת ברק ארז; ע"פ 5975/14 אגבריה נ' מדינת ישראל (31/12/2015)).
על הטוען לאכיפה בררנית מוטל הנטל לבסס את טענותיו בתשתית עובדתית, שכן הוא מבקש להפריך את חזקת החוקיות ממנה נהנית כל רשות שלטונית (עניין גוטסדינר; ע"פ 8057/16 לאוניד
--- סוף עמוד 226 ---
שטרימר נ' מדינת ישראל (9.8.2017); ע"פ 4444/16 פלוני נ' מדינת ישראל, (10.10.2018) פסקה 12).