--- סוף עמוד 43 ---
93. בנוסף לכך, ודומני כי פה למעשה העיקר, במסגרת חקירות הנאשמות במשטרה, הוצגו להן הסרטונים מתוך תיעוד המצלמות והן זיהו היטב הן את עצמן והן את ילדי הגן (לדוג' ראו זיהויה של נאשמת 1 את עצמה ואת ילדי הגן במסגרת ת/24, ת/54, ת/76 ו-ת/77; ראו זיהויה של נאשמת 2 את עצמה ואת ילדי הגן במסגרת ת/21, ת/23, ת/52 ו-ת/79).
במהלך עדותן בבית המשפט התבקשו הנאשמות לתן התייחסותן לאירועים המנויים בכתב האישום, תוך כדי שהוצגו הסרטונים במקטעים הרלוונטיים לאירועים המפורטים בכתב האישום. כל אחת מהנאשמות התייחסו באופן מפורט ומבואר לנצפה בסרטונים, בהתאם לאירועים המפורטים בכתב האישום. כל אחת מהנאשמות זיהתה את עצמה, ואישרה שהיא אכן מופיעה בסרטונים שהוצגו לפניה. כל אחת מהנאשמות זיהתה את פרטי הלבוש שלה, את מבנה הגן, את חברות סגל הגן, את ילדי הגן, את שמות ילדי הגן, אישרה את הפעילויות שבוצעו בגן (כגון: אופן השכבת הילדים לישון, חלוקת המזון, האכלת הילדים, ריכוז נעלי הפעוטות על אחד השולחנות בעת הפסקת הצהריים, פעילויות שנעשו עם הילדים וכד'). הנאשמות כלל לא הכחישו שמעשיהן, כפי הנצפה בסרטונים, הם מעשה ידיהן. אדרבא, הנאשמות אישרו את תכנם של הסרטונים, אלא שביקשו לתן להם פרשנות או הסברים שונים מאלה של המאשימה או של הורי הפעוטות, כך שלשיטתן מעשיהן כלל אינם נגועים בפליליים. עדויותיהן של הנאשמות סילקו כל ספק סביר בדבר זהותן כמי שמופיעות בסרטונים ובדבר תיעוד מעשיהן. נמצא אם כן כי קיימים די נתונים בסרטונים לגופם, אשר יכולים להבטיח את היותם אותנטיים.
על-כן, אף מזווית בחינה זו הונח היסוד לקבילותם של הסרטונים. כך, בע"פ 2801/95 קורקין נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 791 (1998) לא הוכחו התנאים הנדרשים לקבילות תמליל שיחה שהוקלטה בין הנאשם לבין אחר. אולם, בית המשפט העליון, מפי כב' השופט קדמי, פסק כי התמליל קביל כראייה, שכן: "המערער, בחקירתו הנגדית, אינו טוען שהשיחה המתומללת ... לא התקיימה או שתוכנה 'עוות' או 'בושל'. אדרבא, המערער מתייחס אל השיחה המוקלטת כאל שיחה שהתקיימה כפי שהיא מופיעה בתמליל, והוא עושה כמיטב יכולתו על-מנת ליתן לתוכנה 'הסבר', העולה בקנה אחד עם טענתו...הנה-כי-כן: התמליל גופו אינו מעורר חששות לתקינות ההקלטה, ואילו המערער עצמו מתייחס אל תוכנו, כמציג תמונה אמינה של השיחה המוצגת בו" (שם, בעמ' 804).