--- סוף עמוד 78 ---
ד"ר גויכמן התייחסה להרגלי השינה בגן: "לגבי השינה רואים את הטקס של השינה. באופן מידי, כנראה בשעה מסוימת, הילדים צריכים להישכב, לשכב כל אחד על המזרון שלו וזה קורה בצורה מאוד מאוד מהירה, תוך כדי נטרול של גירויים סנסוריים מסביב. או עושים סוג של אווירה של חושך, מנטרלים כל הגירויים באופן פתאומי. לא הדרגתי. לאחר שכל הילדים שוכבים, והמטפלות דואגות שהם יגיעו כל אחד למזרון מהר מהר, שמים את השמיכות על ראשם כדי שיהיו בטוחות שאין קשר בין הסביבה לעולם הפנימי כרגע והכניסה לשינה. שהכניסה לשינה תתרחש בצורה מאולצת ומידית. לא בטוח שזה קורה. יכול להיות שילד יושב מתחת לשמיכה ועדיין לא ישן, אבל הוא לא יעז להרים את ראשו, כי פוחד שהיא תגיע ותשכיב אותו עם היד, תבוא אליו, תתיישב על ידו. הם כבר מכירים מה קורה מסביב ולא מעיזים לזוז. ובזמן שינה, כשכביכול הגיעה שעת השינה, רואים שהילדים לא זזים. הם יושבים כמו חתיכות עץ על, אתה מסתכל על הילד שלך בבית בזמן שינה, זז קצת, מסתובב. יש תנועה, יש איזה שהוא ... מתוך שינה או מבט שרוצה את ההורה שלו. שם זה לא קורה. כולם יושבים ומצייתים לדרישה של השינה. זה כן אווירה טראומתית ולא טבעית שינה כזו, כן. גם לא יודעת אם היא יעילה, אם זה תורם למשהו שעת המנוחה הזאת. אבל זה מה שראינו בצורה מאוד בולטת לגבי השינה, וכך הלאה. החלפת הפאמפרס. מחליפים פאמפרס באמצע החדר מבלי לקחת בחשבון יתר הילדים, מבלי לשמור על הפרטיות ועל כבודו של הילד. בצורה די גסה כאילו" (פרוט' מיום 10.2.2022, עמ' 893).
ד"ר גויכמן מסרה כי גם ילדים שלא חוו אירוע של התנהגות גסה או תוקפנית, אלא צפו בו יספגו את האירוע הטראומטי. ד"ר גויכמן חזרה על כך שבגן שררה אווירה של פחד ואימה משום ש: "ברגע שהגננות מתייחסות אליהם בגסות רוח... מושכות, מפילות, מטלטלות, לוקחות את הילד לפינה כדי, לא יודעת מה עושות שם כי בפינה לא ראינו בדיוק, אבל מושיבות אותם בכוח. אתה רואה את המבט בעיניים של יתר הילדים שנעצרים מהתנועה שלהם וצופים במקרה שקורה. ככה" (פרוט' מיום 10.2.2022, עמ' 908).
ד"ר גויכמן התייחסה גם לגילם הצעיר של הילדים: "...יש לנו פה עניין עם ילדים מאוד מאוד קטנים. אין להם מנגנוני הגנה. הם צריכים לבנות אותם, לרכוש את מנגנוני ההגנה הבוגרים לחיים הבוגרים באופן הדרגתי כמו בניית מגדל. בבסיס של המגדל הזה של האישיות יושב, יושבת התכונה הכי בסיסית כדי שהמגדל הזה יעלה, שזה Basic trust. אמון בסיסי בסביבה. אם ה-Basic trust ייפגע, לא חשוב מה הילד מקבל אחר כך, כל הבניה הזו היא לא יציבה. עכשיו, אין פה Basic trust כי אין לנו במי להאמין ואיך לבנות את האמון בסביבה כי הם ילכו עם הפנמות לא נכונות לאורך כל החיים. אם יתגלו, יטופלו. אם לא, זה מה שיהיה התוצר. אבל היה חשוב להגיד שזה לא רק הילדים שעוברים ישירות את האירועים הטראומתיים, אלה גם אלו שמסביב סופגים אותה פגיעה ... בעצם ההתפתחות הנפשית שלנו כוללת הציר הקוגניטיבי, הציר הרגשי והציר ההתנהגותי, חברתי וכן הלאה. כשיש פגיעות מסוג זה בגיל הכל כך רך, כל הצירים