--- סוף עמוד 12 ---
מעשי תקיפה שונים מצד הנאשמת 1. נטען כי לא כל התנהגות שנראית אלימה היא אלימה, וכי הנאשמת 1 לא ביצעה כל עבירה של תקיפה ואף לא תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי מי מילדי הגן, וכי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח זאת.
25. נטען כי הנאשמת 1 לא מסרה עדות במסגרת חקירה הראשית, מאחר שמצבה הרפואה לא אפשר זאת, וכי בית המשפט דחה את בקשותיה לדחות את עדותה עד שמצבה הרפואי יאפשר זאת. נטען כי עדות הנאשמת 1 במסגרת חקירתה הנגדית התקיימה בעת שהייתה תחת הנחיות רפואיות לשהות במנוחה מוחלטת ללא תזוזה בביתה, כשהיא נוטלת תרופות. נטען כי הנאשמת 1 הובאה לאולם בית המשפט למתן עדות במסגרת ביצוע צו הבאה, והייתה בתחושת איום שמא תיעצר אם לא תעיד, ולמעשה תשובותיה ניתנו שלא מרצון חופשי, צלילות דעת ותחת מורא.
26. נטען כי בנסיבות אלה המאשימה נקטה בדרך של אפליה ואכיפה בררנית. נטען כי בהתאם לטיעוני המאשימה בסיכומיה, חובה היה לכלול את בעלת הגן בכתב האישום שבו מואשמת הנאשמת 1, מכוח אחריותה השילוחית והיותה האחראית על ילדי הגן, העובדות, על קבלת ההחלטות, חובת הפיקוח המוטלת על מנהלת הגן, הפיקוח על בטיחות השוהים בגן, החובה לבדוק ולהזהיר מפני סיכונים ואף לדווח לרשויות המתאימות, והחובה ליידע את הורי הילדים על כל אירוע חריג. עוד נטען כי היה צריך לשקול את הכללת כל צוות הגן בכתב האישום.
27. נטען כי על פי סיכומי המאשימה, כל אחת מהנאשמות אפשרה במעשים ובשתיקה את מעשי ההתעללות הנטענים והמוכחשים, וכי במצב דברים זה הרי שלא ניתן לנתק את הנאשמות מיתר נשות צוות הגן וזאת בשל מספר טעמים: מדובר בחלל אחד בו היו כלל הילדים כאשר כלל נשות הצוות מצויות בו יחדיו בו זמנית; בסרטונים שהוצגו נצפו לא פעם נשות צוות אחרות אשר אינן מופיעות בכתב האישום, כאשר המצבור יוצר את העבירות; מחוות דעתה ועדותה של ד"ר גויכמן עלה תיאור של אווירה כללית לכאורה של חוסר אמפתיה, חוסר איזון, חוסר רגישות וכיו"ב, כאשר לא ניתן לנתק ולעשות אבחנה, אף לא מלאכותית בין הנאשמות בתיק דנן לבין שאר הצוות.
תמצית טענות הנאשמת 2
28. ב"כ הנאשמת 2, עו"ד יאיר אוחיון ועו"ד מתן לקר, עתרו לזיכויה של הנאשמת 2 מהעבירות המיוחסות לה. נטען כי הנאשמת 2 לא ביצעה עבירות התעללות או תקיפה; לא ביצעה את המיוחס לה באישום הראשון ולא חצתה את הרף הפלילי באירועים המתוארים באישום השני.