נטען כי המאשימה לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת את המתואר בכתב האישום, וכי רובם ככולם של האירועים המתוארים בו אינם חוצים את הרף הפלילי ולא מהווים עבירה פלילית.
--- סוף עמוד 13 ---
לעניין האירועים בהם מצוינת הנאשמת 2 כ"צופה" או "שוהה במרחב", נטען כי הוכח שלא ראתה את האירועים, לא ידעה על התרחשותם בזמן אמת ולא היה עליה לדעת על קיומם כלל.
29. נטען כי האירועים המיוחסים לנאשמת 2 בכתב האישום אינם מקימים את עבירת ההתעללות. נטען כי מעשיה של הנאשמת 2 אינם מעשי השפלה וביזוי, השלטת פחד ואימה או התנהגות בפעוטות כחפצים. נטען כי רובם ככולם של המבחנים שנקבעו בעניין מרגולין לצורך הכרעה בנוגע לקיומה של התעללות אינם מתקיימים בעניינה של הנאשמת 2, שכן אין מדובר באירועים, לפחות לא ברובם, אשר בכוחם לגרום לנזק או לסבל; לא מדובר בהתנהגות המאופיינת באכזריות, הטלת אימה, השפלה או דיכוי; לא מדובר ב"סדרת מעשים מתמשכת" כלפי כל פעוט; קיימים פערי כוחות מובנים, אך הם אינם רלוונטיים משלא מדובר במעשי התעללות; לא מדובר במצב בו "מטרת ההתעללות היא להטיל את מרות המתעלל על קורבנו, להענישו או להפחידו"; מדובר בחסרי ישע שהינם פעוטות, אולם אין רלוונטיות לכך כאשר המעשים אינם בגדר "מעשי התעללות" כלל ועיקר.
30. נטען כי אין לייחס לנאשמת 2 את הנזקים שנגרמו לכאורה לפעוטות וכי לא הוכח שאכן נגרמו נזקים או קיומו של קשר סיבתי בינם לבין האירועים. לחלופין, נטען כי אין לייחס לנאשמת 2 נזקים שנגרמו לכאורה במצטבר מ-6 נשות צוות וכי מדובר באכיפה בררנית, שכן לנאשמת 2 מיוחסים 45 אירועים בלבד, כאשר לסך 5 נשות הצוות האחרות בגן מיוחסים כ-190 אירועים, כך שהאירועים המיוחסים לה מהווים פחות מחמישית מסך האירועים שיוחסו לנשות הצוות במסגרת ההליכים המתנהלים כנגדן.
31. נטען לאכיפה בררנית מצד המאשימה וכי מקומה של הנאשמת 2 צריך היה להיות לכל היותר בבית משפט השלום, כמו 4 נשות צוות נוספות, שכן היא לא עברה עבירת התעללות. נטען כי מעיון בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום כנגד 4 נשות הצוות האחרות עולה כי מבחינה כמותית, אין הבדל משמעותי בין הנאשמת 2 לבין הנאשמות שם. על כן, כך נטען, יש לזכות את הנאשמת 2 מעבירת ההתעללות גם מטעמי הגנה מן הצדק.
32. נטען כי במקרה דנן, מדובר באירועים אשר רובם ככולם אינם חוצים את הרף הפלילי, והגם שייקבע שבחלקם מדובר בעבירת תקיפה, בוודאי שהמעשים לא נעשו מתוך זדון, רוע, אכזריות, הטלת אימה או ענישה, אלא לכל היותר מתוך חוסר סבלנות תמימה ולא מתוך זדון.