"עורך-דין חייב להשתמש במיומנות מקצועית סבירה כדי לשמור על זכויות לקוחו. '... חייב עורך הדין להכין ללקוחות שלו חוזה אשר יבטיח את זכויותיהם על הצד המועיל ביותר...'. ראה על"ע 2/80 [1]. בעמ' 708, שם נמצא שעורך-הדין התרשל, משלא קבע כל הוראה המבטיחה את הקונה כנגד התחייבות המוכרים לעשות תשלומים שונים שהיו תנאי מוקדם לאפשרות העברת המכר לקונה, דבר שניתן היה לעשותו אם על-ידי עיכוב כספים ששילמו הקונים על חשבון המחיר ואם בדרך אחרת. " (ע"א 554/87 דוד מזור נ' שמואל אריאלי (11.12.1990); ההדגשה שלי – י.ט).
וכן:
"בענייננו, אין המדובר בטעות שבשיקול-דעת, אלא במעשים ובמחדלים שיש בהם משום רשלנות מקצועית. עיקר המחדלים באי-דאגה להבטחת זכויותיה של המערערת בעת עריכת ההסכם השני ולאחר מכן, והמשיב אף אינו טוען שפעל כדי להבטיח בצורה כלשהי את הכסף או את העברת הדירה למערערת" (ע"א 2590/90 שוש ניסים נ' עו"ד דניאלי (18.8.1994))
71. אינני מקבל את טענת עורך הדין לפיה לא היה צורך להגן על התובעים מפני תשלום התמורה, שכן הם הסכימו על תשלום היתרה בשני תשלומים. ראשית, היה על עורך הדין להסביר לתובעים את הסיכון הנעוץ בתשלום טרם קבלת הסכמת קופיקס ולייעץ להם כיצד ניתן להתמודד עימו. ברי שההחלטה הסופית הייתה של התובעים והם היו יכולים ליטול סיכון, אף בלתי סביר. ואולם, ללא הסבר ראוי, אין לומר שהתובעים בחרו בדרך כלשהי ונטלו סיכון מודע. שנית, תשלום היתרה בשני מועדים נדחים, אינו מנגנון המבטיח כלל את הכספים, שהרי לפי החוזה היו התובעים מחויבים לשלם את יתרת התמורה ולו סירבו היו יכולים למצוא עצמם מפרים את החוזה. בעניין זה אציין כי אינני סבור שיש לראות בביצוע התשלומים כאשם תורם, כטענת עורך הדין. כאמור, מדובר בתשלומים אותם היו התובעים חייבים לשלם בשל כך שעורך הדין לא פעל ליצור מנגנון המבטיח את זכותם ומאפשר להם שלא לשלם את יתרת התשלום עד קבלת הסכמת קופיקס. נזכור עוד שחובת התשלום הייתה זמן קצר לאחר חתימת ההסכם (בשני חודשים עוקבים) ובתקופה זו שררה אי וודאות בדבר השאלה אם תתקבל ההסכמה והתובעים טרם אמרו נואש וקיוו לטוב, כך שאינני סבור שפעולה בהתאם להסכם בנסיבות אלו, יכולה להוות אשם תורם. אין גם מקום לטענה לפיה התובעים התרשלו בכך שלא ביטלו את ההסכם בשלב זה (פעולה שאם הייתה נעשית כדין הייתה מאפשרת שלא לשלם את התשלומים הנותרים) והטענה לא נטענה ולא ארחיב בנושא.