בית משפט השלום בקריות
ת"א 33163-06-20 בוזגלו ואח' נ' פחרי ואח'
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני
בפני כב' השופט יוסי טורס , סגן הנשיאה
תובעים
1. איריס בוזגלו
2. בוזגלו שמעון
נגד
נתבעים
1. ארנאוט פחרי
2. ארנאוט ראנה
3. מוחמד כיאל
פסק דין
כתב התביעה
1. בשנת 2019 רכשו התובעים מהנתבעת 2 (להלן – ראנה) את זכויותיה בבית עסק בשם "קופיקס" אשר היה מצוי בעכו (להלן – העסק). מדובר היה בהסכם זיכיון עליו חתמה ראנה עם חברת אורבן קופיקס (להלן – קופיקס וכן הסכם הזיכיון) במסגרתו הוענקה לה זכות להפעיל את בית העסק תחת השם קופיקס.
2. בכתב התביעה טענו התובעים כי טרם ביצוע עסקה זו עבדו הם כשכירים והיו נעדרי ניסיון עסקי. התובעים טוענים כי בעלה של ראנה - הנתבע מס' 1 (להלן – פחרי) הציג עצמו "כבעל ממון" ואת העסק כרווחי וכי "מותר לו למכור את הזיכיון". עוד נטען שאת העסק ואת פחרי הציג בפניהם קרוב משפחה בשם אלירן (להלן – אלירן). במהלך המשא ומתן הסכימו הצדדים על רכישת העסק בתמורה לסך 300,000 ₪. כן הוסכם שהסכם המכר ייערך בידי עו"ד שייצג את שני הצדדים. התובעים טוענים כי בשלב זה החל פחרי "לגרור רגליים" ובהמשך ביקש לקבל טרם חתימת ההסכם סך של 200,000 ₪ בטענה שאחרת יחמיץ הזדמנות עסקית אחרת ולא יוכל למכור את העסק. לאור כך שילמו התובעים לפחרי וראנה את הסכום המבוקש ובתמורה אישרה ראנה שקיבלה ביום 23.5.19 סך כולל של 200,000 ₪ מתוך סך של 300,000 ₪ (להלן – הסכם העקרונות).
3. ביום 27.5.19 התקיימה פגישה במשרדו של הנתבע 3 (להלן – עורך הדין) והסכם המכר נחתם על ידי הצדדים. התובעים טוענים כי במעמד זה נמסר לעיונו של עורך הדין הסכם הזיכיון אותו לא ראו עד מועד זה. להשלמת התמונה יצוין כי עיקרי הסכם המכר הם כי בכפוף לתשלום סך של 300,000 ₪ בצירוף מע"מ (ממנו שולם כבר סך של 200,000 ₪ בהתאם להסכם העקרונות) תמכור ראנה לתובעים את זכויותיה בהסכם הזיכיון. התובעים שילמו לעורך הדין עבור עבודתו סך של 3,000 ₪ ובהמשך שילמו לנתבעים 1,2 את יתרת התמורה על פי ההסכם וקיבלו חזקה בעסק.
4. התובעים טוענים כי עם כניסתם לבית העסק התברר להם שהנתבעים 1,2 הפרו את חוזה הזיכיון כלפי קופיקס ואף הותירו חוב שלא שולם. עוד נטען שמיד לאחר כניסתם לבית העסק הודיעה להם קופיקס שהעברת זכויות הזיכיון מותנית באישורה מראש, אשר לא ניתן. לאחר ניסיונות לשנות את רוע הגזירה, בין היתר באמצעות בקשה מהנתבעים 1,2 לפרוע את חובם לקופיקס ולאפשר את העברת הזכויות, התבקשו הם לעזוב את בית העסק וכך עשו בחודש 11/19.
5. התובעים טוענים כי פחרי וראנה הפרו את ההסכם עמם ומשכך הם זכאים להשבת כספי התמורה ששלמו עבור הזיכיון. כן טוענים הם שנגרם להם נזק בשל הפרה זו, המורכב מ"הפסד גולמי" בסך 74,000 ₪; אבדן זמן והשקעה בעבודה בבית העסק עד סילוקם, בסך 15,000 ₪ לחודש ובמשך 4 חודשים; ותשלום שכרו של עורך הדין בסך 3,000 ₪. בראש נזק זה העמידו התובעים את תביעתם על סך של 100,000 ₪. לחילופין טענו התובעים כי הם זכאים לסעדי התביעה בשל כל אחת מהעילות הבאות: הטעיה; טעות; עושק; תרמית; ועשיית עושר ולא במשפט.
6. ביחס לתביעה כנגד עורך הדין, טוענים התובעים כי הוא לא נתן דעתו לתנאי הסכם הזיכיון הקובעים שלא ניתן להעביר את הזכויות על פיו אלא בהסכמת קופיקס, ומשכך הגם שהם שילמו את מלוא התמורה, הזכויות מכוח הסכם הזיכיון לא עברו לבעלותם. נטען בעניין זה שעורך הדין התרשל בכך שלא יצר מנגנון שיבטיח את זכויותיהם ולא העמיד אותם על הסיכונים שבהסכם זה. כן טענו התובעים שתנאי ההסכם מוטים באופן מובהק לטובת פחרי וראנה ובכך הפר עורך הדין את חובתו המקצועית.
7. התובעים עתרו לחייב את כל הנתבעים בסכומים הבאים:
(-) השבת הסכום של 300,000 בצירוף מע"מ (הערה: אף ביחס לעורך הדין התבקשה "השבה" אך היה מוסכם על הצדדים שהכוונה היא לפיצוי בגין גרימת נזק).
(-) תשלום סך של 100,000 ₪ בגין נזק.
כתב הגנתם של נתבעים 1,2
8. הנתבעים לא חלקו על עיקרי הדברים, היינו על קיומו של הסכם המכר ועל התמורה שקיבלו, אך טענו כי המציאו לתובעים את מלוא המסמכים, לרבות הסכם הזיכיון, וכי ההסכם נערך לאחר שאלו ערכו את כל הבדיקות הרלוונטיות. משכך נטען שלא הייתה כל הטעיה אלא מדובר "בטעות בכדאיות העסקה ... ואין לתובעים אלא להלין על עצמם". ביחס לעורך הדין טענו שלא הייתה ביניהם כל היכרות קודמת והוא נבחר דווקא על ידי התובעים. עוד טענו הנתבעים שעורך הדין כלל לא ייצג אותם, אלא רק את התובעים, וממילא שלא שילמו לו שכר טרחה. ביחס לכך שקופיקס לא הסכימו להעברת הזכויות לתובעים נטען כי הסיבה לכך היא שהתובעים מכרו בבית העסק מוצרים שתוקפם פג.
כתב הגנתו של נתבע 3 – עורך הדין
9. עורך הדין טען בכתב הגנתו כי הסכם הרכישה נערך בין התובע 2 מצד אחד לבין ראנה מצד שני והוספת שמה של תובעת 1 בעותק שצורף לכתב התביעה, נעשתה לאחר חתימת ההסכם בפניו. עורך הדין טען שלא ייצג את הצדדים אלא נשכר "לעריכת הסכם בלבד" (סעיף 12). כן טען שההסכם נערך "ברוח ההסכמות שהושגו מבעוד מועד" ולאחר שהתרשם שהתובעים הבינו את "המשמעות ואת הצורך בהשגת הסכמה של קופיקס תחילה". בעניין זה טען עורך הדין כי הסביר לצדדים את הצורך בהסכמת קופיקס "וכי בהעדר הסכמה אין עסקה" והדבר אף מצא את ביטויו בסעיף 2.1 להסכם. עורך הדין הוסיף וטען שהסכם הזיכיון לא הוצג בפניו אך הצדדים טענו שהם מכירים את ההסכם "וכי לא תהיה בעיה עם העברת הזכיינות וכי הסכמת קופיקס תושג בנקל". כן טען שהוא לא היה מעורב בהעברת הזכויות שכן לא ייצג את הצדדים "מלבד עריכת ההסכם" (סעיף 14) וכאשר הגיעו אליו הצדדים, כבר שולם לנתבעים 1,2 סך של 200,000 ₪ והוא קיבל זאת כעובדה מוגמרת. לסיכום טען עורך הדין כי פעל בנאמנות ובמקצועיות וכי דווקא התובעים הם אלו שהתרשלו כאשר ניהלו משא ומתן ארוך ללא ייצוג משפטי ושילמו סכומים מבלי שקיבלו את הסכמת קופיקס, הגם שנמסרו להם הסברים בנושא.
העדים והראיות
10. מטעם התובעים העידו הם עצמם וכן אלירן. הנתבעים העידו בעצמם ולא העידו עדים נוספים. נתבע 3 העיד בעצמו והעיד עובד ממשרדו ביחס לשאלה כיצד הגיעו הצדדים למשרדו. כן הגישו הצדדים מסמכים. אינני רואה צורך בפירוט העדויות והראיות בשלב זה, אלא הדבר ייעשה כמידת הצורך בעת הדיון בטיעוני הצדדים.
סיכומי הצדדים
11. הצדדים הרחיבו בסיכומיהם את היריעה העובדתית מעבר לנדרש לצורך הכרעה. אפרט להלן את הטענות הרלוונטיות בלבד לצורך הכרעה.
12. התובעים משתיתים את תביעתם כנגד הנתבעים 1,2 (אשר יכונו להלן – הנתבעים) על מספר רב של עילות ובהן טעות; הטעיה; עושק; תרמית; עשיית עושר; והשבה בשל הפרת ההסכם ולחלופין, אי התקיימות תנאי מתלה. הדיון כולו נסוב סביב שאלות עובדתיות ללא כל דיון משפטי בדבר התקיימות יסודות העילות החוזיות באופן שהקשה מאוד להבין עד תום את הטענות. עם זאת אציין כי טענתם (העובדתית) המרכזית היא שהנתבעים מכרו להם את זכויותיה של ראנה בזיכיון מבלי שהיו רשאים לעשות כן ללא הסכמת קופיקס וזאת תוך שהציגו מצג שווא שקרי לפיו אין כל מניעה להעביר את הזכויות. נטען כי בסופו של דבר הזכויות לא עברו לבעלותם בשל כך שלא התקבל אישורה של קופיקס ולא בשל כל סיבה אחרת כנטען על ידי הנתבעים. כן טוענים הם שלנתבעים היו חובות עתק כלפי קופיקס אך הם לא גילו עובדה זו אלא דווקא הציגו את העסק כרווחי וכי רצונם במכירתו נובע מהיעדר זמן להפעילו.
13. ביחס לעורך הדין טוענים התובעים כי הוא ערך הסכם המוטה לטובת הנתבעים 1,2 ולא יצר מנגנון להבטחת כספם עד קבלת אישורה של קופיקס להעברת הזכויות. בעניין זה טוענים התובעים כי לו היה עורך הדין מסביר להם את הסיכון שבהעברת התמורה טרם קבלת הסכמת קופיקס, היו נמנעים מלשלם את יתרת התמורה ויתכן שאף היו מצליחים לקבל חזרה את ששילמו עד מועד זה. בעניין זה אדגיש שבסיכומים אישרו התובעים שקיבלו חזרה את סכום המע"מ כך שתמורת ההסכם הכוללת היא 300,000 ₪ בלבד.
14. אף נתבעים 1,2 התמקדו בסיכומים בשאלות עובדתיות בלבד ללא כל דיון משפטי. הנתבעים טוענים שהתובעים רכשו את זכויותיהם בעסק לאחר ניהול משא ומתן, במסגרתו מסרו להם את כל המסמכים שביקשו, וכי הם ידעו שנדרשת הסכמת קופיקס ואף קראו את התנאי בהסכם הקובע כך. כן טוענים הם שקופיקס סירבה לחתום על הסכם מול התובעים בשל האופן בו התנהלו בניהול העסק. בעניין זה טוענים הנתבעים כי התובעים בחרו שלא להביא לעדות את נציגי קופיקס ויש לזקוף מחדל זה לחובתם ולקבל את טענתם בדבר הסיבה בגינה קופיקס סירבה לאשר את העברת הזכויות. כן טוענים הם שהיה בידי התובעים להקטין את נזקם אך הם לא עשו כן. ביחס לאפשרות שיתקבל סעד ההשבה המבוקש, נטען שהדבר אינו אפשרי לאור כך ש"התובעים לא יוכלו להשיב לנתבעים את מה שקיבלו" אלא את שוויו של העסק שהוא כגובה התמורה ששולמה ומכאן שהדבר לא ישנה את מאזן הזכויות.
15. נתבע 3 טוען כי לא התרשל בעבודתו ובכל מקרה הנזק המרבי שיכולים התובעים לטעון כלפיו הוא 85,000 ₪ כגובה שני התשלומים ששולמו לאחר חתימת ההסכם במשרדו. עוד טוען הוא שהתובעים נהגו ברשלנות לאחר שגילו שקופיקס אינה מסכימה להעברת הזכויות ולו היו נמנעים מלשלם לנתבעים את התשלומים הנותרים היו מקטינים את נזקם. ביתר פירוט יצוין כי הנתבע 3 טוען כי התובעים שילמו את רוב התמורה עוד טרם חתימת ההסכם והיו מודעים לצורך בהסכמת קופיקס ונתנו אמונם בפחרי בנושא זה. כן טוען הוא שבמועד שהגיעו למשרדו היו התובעים "עמוק בתוך העסקה" ולכן כל הסבר שהיה נותן להם לא היה מעלה או מוריד מבחינתם. עוד טוען הוא שבכל מקרה הוא ציין בהסכם את הצורך בקבלת אישורה של קופיקס כך שאין לראותו כמי שהתרשל. בעניין הטענה לפיה לא יצר מנגנון להבטחת התמורה עד קבלת הסכמת קופיקס, טוען הנתבע 3 כי התובעים עצמם יצרו מנגנון זה כאשר חילקו את יתרת התמורה לשני תשלומים דחויים ובכך ביקשו להגן על עצמם, אך למרות זאת בחרו לשלם את יתרת התמורה אף שידעו שקופיקס אינה מסכימה להעברת הזכויות. עוד טוען נתבע 3 כי אף אם תוכח התרשלות מצידו, אזי לא הוכח קשר סיבתי בינה לבין הנזק ולא הובאה כל ראיה לפיה העסק נסגר בשל כך שלא התקבלה הסכמת קופיקס ולא בשל סיבה אחרת לרבות זו שהעלו הנתבעים.
דיון והכרעה
16. כפי שצוין לעיל, הצדדים הכבירו טענות עובדתיות, רובן שלא לצורך ובאופן שהכביד על הדיון אשר היה לא ממוקד. אדון להלן בשאלות הטענות הכרעה.
א. היריבות שבין יחידי הצדדים
17. על ההסכם שנחתם במשרדו של עורך הדין חתומים התובע מס' 2 וראנה בלבד. ואולם, התובעים והנתבעים מסכימים שלאחר מכן הוספה התובעת מס' 1 (איריס) בהסכמה כצד להסכם (בעמ' 7, בש' 7 בעמ' 12, בש' 10). ביחס לפחרי, הגם שהוא לא חתם על ההסכם בשום שלב, לא נשמעה מטעמו כל טענה בנושא והוא לא טען להיעדר יריבות עם התובעים או כל טענה דומה. בעניין זה טען פחרי דווקא שראנה "לא יודעת כלום מהעסק. היא בבית הספר ואני בעסק" (בעמ' 34, בש' 2), ואישר שכל המשא ומתן נוהל מולו וכך גם כל המגעים עם התובעים לאחר חתימת ההסכם. כמו כן ראנה עצמה טענה בפני התובעים במהלך המגעים ביניהם לאחר שהעסקה הסתבכה, כי על פחרי לטפל בנושא וכי "הוא בעל הסניף, רק הכל בשם שלי לצערי" (ראו הודעת טקסט מיום 17.7.19 שצורפה לתצהיר אלירן). משכך, אין להפריד לצורך הדיון בין פחרי לראנה, והגם שהוא אינו חתום על ההסכם ואינו בעל הזכויות מכוח הסכם הזיכיון, יש לראות את שניהם כיחידה אחת לצורך ענייננו (ראו גם ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673).
18. ביחס ליריבות שבין נתבע 3 לבין תובעת 1, אזי אין מחלוקת שזו לא חתמה על ההסכם במשרדו של נתבע 3 אלא הוספה לאחר מכן וללא ידיעתו או הסכמתו. נתבע 3 טען טענה זו בכתב הגנתו (סעיף 8) אך לא טען בסיכומים להיעדר חובת זהירות כלפיה, או כל טענה אחרת בנושא. משכך, אף ביחס לנתבע 3 יש לראות את התובעים כיחידה אחת בעניין חובותיו כלפיהם.
ב. קביעת העובדות הרלוונטיות
19. בין הצדדים קיימות מחלוקות עובדתיות לא מעטות, אך אינני סבור שנדרשת התייחסות לכולן ואתייחס להלן לעובדות הנדרשות לצורך הכרעה בלבד. אקדים ואומר שהרושם הכללי שהותירו בי התובעים היה חיובי וזאת בניגוד לאופן בו התרשמתי מעדות נתבעים 1,2. התובעים הותירו בי רושם של אנשים חסרי ניסיון עסקי ותחכום, אשר מסרו גרסה כנה וזאת בניגוד לפחרי אשר עדותו הותירה רושם של הסתרה ומסירת חצאי אמיתות. ביחס לראנה התרשמתי כי היא נאלצה לדבוק בעמדתו של פחרי וניכר שחשה אי נעימות ביחס למצב אליו נקלעו התובעים. אציין בעניין זה כי פחרי אף טען בתצהירו טענה עובדתית שכיום הוא אינו עומד מאחוריה ואף בכך תרם לרושם הכללי שהותיר. כך, בתצהירו טען פחרי שמר ויסאם ג'מאל משקר וכי "שיחת הטלפון הנטענת בתצהירו של מר ויסאם מעולם לא התקיימה והאמור בתצהירו הינו שקר" (ראה סעיפים 20-23 לתצהיר). ואולם, בעדותו בבית המשפט העיד דווקא כי "אני דיברתי עם ויסאם, לא זוכר אם אני או אלירן כי גם אלירן מכיר את ויסאם וקבעו פגישה" (בעמ' 34, בש' 11). הנה כי כן, הנתבע טען בתצהירו טענה פוזיטיבית חד משמעית וקשה ובעדותו שינה פניו לחלוטין ללא כל קושי והסבר. קלות המעבר בין גרסאות קוטביות ממחישה את האופן בו העיד פחרי ואת הרושם שהותיר.