"1. בתאריך 25.1.11 נחתם נספח להסכם עבודה בין סטימצקי 2005 בע"מ לבין איריס בראל מנכ"ל סטימצקי בו סוכם בין הצדדים על מענק בגובה של 1,000,000 דולר אשר יינתן למנהלת כמענק חד פעמי במקרה של עסקת מכירת שליטה.
- בהתאם להחלטת דירקטוריון סטימצקי הוחלט על הגדלת המענק לסך של 2,000,000 דולר.
- ביתר תנאי נספח העבודה לא יחולו כל שינוי.
- דירקטוריון סטימצקי מסמיך את מר אמיר קס יו"ר הדירקטוריון לחתום בשם הדירקטוריון."
אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי החברה אינה מסכימה למסמך וטוענת כי הוא אינו בר תוקף. לטענתה, לא עלה בידה לאתר את החלטת הדירקטוריון המוזכרת במסמך או תיעוד לקיומה של ישיבה כאמור; המסמך אינה ערוך על נייר של החברה; המסמך אינו נראה כפרוטוקול מקובל להחלטות הדירקטוריון, למשל לא נרשמו שמות הנוכחים בישיבה; אחד מחברי הדירקטוריון באותה עת טוען כי לא ידוע לו על החלטה שכזו; במסמך יש הפניה לצורך בחתימה על הסכם, אלא שהסכם כזה לא נחתם. טיוטת הסכם לא חתומה – שהמשיבה לא גילתה את דבר קיומה - מצויה בידי החברה; עיתוי עריכת המסמך - בעת שהחברה היתה על סף חדלות פרעון – כמו גם הכפלתו של המענק מעוררים ספק לגבי הפרת חובת הנאמנות של נושאי המשרה המעורבים בעשייתו.
- בחודש יוני 2014 נמכרה השליטה בחברה לבעלים חדשים – אבן החכמים בע"מ.
- בסמוך לאחר חילופי השליטה בחברה סיימה המשיבה את עבודתה בחברה.
- עם סיום עבודתה, דרשה המשיבה את הזכויות המגיעות לה על פי ההסכם הבסיסי, כפי שתוקן, ובכלל זה תשלום המענק בסכום של 2,000,000 $.
- החברה טענה כי נוכח התפטרותה של המשיבה והקבוע בנספח המשיבה אינה זכאית כלל למענק המכירה, לא כל שכן למענק בסכום של 2 מיליון דולר – כאמור במסמך שלטענת המשיבה אינה בר תוקף.
- על רקע חילוקי דעות בקשר למענק ונוכח תניית הבוררות שבנספח, כפי שאושרה במסמך, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה למינוי בורר. בית המשפט המחוזי (השופטת יהודית שבח; הפ"ב 51926-09-14), בהחלטה מיום 7.12.14, נעתר לבקשת החברה והורה על העברת הבקשה למינוי בורר לבית הדין האזורי, שלו מסורה – בנסיבות העניין - הסמכות הייחודית לדון בבקשה האמורה.
- לשלמות התמונה יצויין כי בחודש פברואר 2015 הגישה החברה לבית הדין האזורי לעבודה תביעה כנגד המשיבה (ס"ע 7976-02-15) ובה עתרה לסעדים הצהרתיים וכספיים בסכום של כ- 4.38 מליון ₪.
בקליפת אגוז נטען כי המשיבה הגדילה את שכרה החודשי, החל מחודש אוגוסט 2012, בדרך של הוספת רכיב "מענק" בסכום של 16,000 ₪, וזאת ללא אישור הדירקטוריון (נדרשה השבה בסכום כולל של 384,000 ₪); המשיבה נטלה מהחברה הלוואה בסכום של 300,000 ₪ וטרם החזירה אותה; המשיבה הורתה לשלם לעצמה, ללא אישור הדירקטוריון, בונוס בסכום של 500,000 ₪ וזאת בעת שהחברה היתה על סף חדלות פרעון והמשיבה עצמה הודיעה לעובדים מסוימים כי החברה לא תוכל לשלם להם את המענקים להם הם זכאים; במהלך תקופת העבודה הורתה המשיבה, שלא כדין, לפדות את ימי חופשתה השנתית – בסכום מצטבר של 625,454 ₪; עקב מעשי המשיבה נדרשה החברה לשלם לרשות להגבלים עסקיים קנס בסכום של 1.5 מיליון ₪ והוצאות משפט בסכום של 957,560 ₪, ועל המשיבה לפצות את החברה על הוצאות אלה; החל בדצמבר 2013 העסיקה המשיבה על ידי החברה קרובת משפחה (אחיינית) כיועצת חיצונית לענייני צרכי משרד בהיקף של 67,000 ₪; חודשים טרם הרכישה העלתה המשיבה את שכרו של חתנה שעבד בחברה בכ- 3,000 ₪ בעוד שלאף אחד מעובדי החברה לא ניתנה תוספת שכר; המשיבה נהגה ליטול מהחברה הלוואות (שהוחזרו) ומזומנים מבלי שהעניין הוסדר בהסכמים; לאור אלה נתבקש בית הדין להצהיר כי המשיבה הפרה את חובות האמון שלה וכי מוצדק לשלול ממנה את פיצויי הפיטורים ואת חלף ההודעה המוקדמת על אף שהמשיבה התפטרה והעובדות התגלו לאחר מכן.