המשיבה הגישה כתב הגנה וטענה כי כל התשלומים שקיבלה מהחברה התקבלו בדין בהתאם לאישורו של מר קס ז"ל, שהיה מוסמך לחייב את החברה לבדו, וכי המשיבה לא התפטרה מעבודתה – אלא פוטרה ממנה. לטענתה, כל טענות החברה הן פרי רצונם של הרוכשים החדשים להקטין שלא כדין את הוצאות החברה.
טענות הצדדים ופסק דינו של בית הדין האזורי
- החברה התנגדה לבקשה למינוי בורר. לגופה של הזכאות נטען כי המשיבה כלל לא זכאית למענק משהיא התפטרה מהעבודה ולא עבדה בחברה שנה לאחר מכירת השליטה וכי לא מתקיימים תנאים נוספים ביסוד הזכאות.
אשר להתנגדות לגוף הבקשה למינוי בורר טענה החברה את הטענות הבאות:
אין הסכם בוררות בר תוקף ביחס למענק בסכום של 2 מיליון דולר, אלא אך ביחס למענק בסכום של 1 מיליון דולר; דרישת המשיבה למינוי בורר מתייחס למענק של 2 מיליון דולר ולא למענק של 1 מיליון דולר, ולכן לא ניתן למנות בורר להכרעה בחלק מהתביעה; נוכח הוראת סעיף 13 לנספח, אין לבורר הסמכות להכריע בשאלה האם המסמך תקף; המחלוקת שבין הצדדים בשאלה האם המשיבה פוטרה מעבודתה או התפטרה היא מהותית והבורר אינו מוסמך להכריע בה לאור ההשלכה של ההכרעה זו על זכויות קוגנטיות (פיצויי פיטורים); נוכח התביעה הנוספת התלויה ועומדת שבמסגרתה יתבררו טענות החברה כנגד הפרות של המשיבה את חובותיה אין מקום – מטעמי יעילות - למנות בורר, שכן התוצאה תהיה ששתי ערכאות דנות במקביל באותן טענות.
- המשיבה טענה, בתשובה לטענות החברה, כי אין צורך להידרש לטענות לגופה של הזכאות למענק, שכן ממילא זה עניין לבורר להכריע בו; יש לדחות את טעמי ההתנגדות של החברה למינוי הבורר שכן: הנטייה היא לתת תוקף להסכמי בוררות גם אם אגב אורחא מתעוררות במסגרת הליכי הבוררות שאלות הנוגעות למשפט העבודה המגן, כגון עצם קיומם של יחסי עבודה; במקרה הנוכחי אין עסקינן בזכויות מתחום משפט העבודה המגן, לרבות קיומו של סטטוס כעובד, ולכן אין כל מניעה מלברר את הסכסוך בבוררות; הודגש כי הכרעת הבורר לא תשליך על הזכאות לפיצויי פיטורים, שכן לפי ההסכם הבסיסי הזכאות לאלה היא בעת סיום העבודה מכל סיבה שהיא למעט הסייג של פיטורים בנסיבות שוללות – סייג שאינו רלוונטי נוכח טענת החברה כי המשיבה התפטרה מעבודתה; קיים הסכם בוררות, שאין לגביו מחלוקת, לפחות ביחס למענק בסכום של 1 מיליון ₪; מכוח החלטת הדירקטוריון קיים הסכם בוררות גם לגבי מענק בסכום של 2 מיליון ₪; הבורר מוסמך להכריע בטענות ביחס לחילוקי דעות ביחס לגובה המענק, לרבות במחלוקת הנוגעת לסמכותו של יו"ר הדירקטוריון לחתום לבדו על המסמך; התביעה שהחברה הגישה כנגד המשיבה, הוגשה בחוסר תום לב, במטרה לייצר "הליך שכנגד" לבוררות ואין ליתן יד למהלך שכזה. מה גם שבמסגרת הליך הרכישה הצהירו הרוכשים כין להם טענות כנגד נושאי המשרה בחברה בכל הנוגע למצגים הנוגעים לחברה; בכל מקרה כך נטען – העיקר הוא הזכאות למענק, וטענות החברה בתביעה שהוגשה הן הטפל; העניינים מושא הבוררות והעניינים מושא התביעה ניתנים להפרדה.
- המצהירים מטעם הצדדים לא נחקרו בבית הדין האזורי, והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
- בפסק הדין מושא הבקשה, נעתר בית הדין האזורי לבקשת המשיבה וקבע כי יש להעביר את הליך להכרעתו של בורר. בין היתר, קבע בית הדין האזורי כי נודעת חשיבות למוסד הבוררות ולהסכמת הצדדים ליישוב המחלוקות בהליך של בוררות, ובתי הדין לעבודה נוטים לכבד את רצון הצדדים להסכם; יחד עם נושאים בני בוררות ניתן להעביר לבוררות גם עניינים שאינם ניתנים לבוררות, ובלבד שאלה אינם עניינים מן "המשפט המגן"; עצם הזכאות למענק היא סוגיה לגביה קיימת הסכמה מפורשת של הצדדים להעבירה להכרעת בורר; שאלת הזכאות למענק אינה כרוכה בזכויות מגן ומשעה שהיא טומנת בחובה שאלות כדוגמת האם פעלה המשיבה כדין, אין מדובר בסוגיה שאינה "בת בוררות"; גם שאלת גובה המענק תוכרע על ידי הבורר.