- מן הכלל אל הפרט –
החברה מעלה שתי טענות מרכזיות: האחת נוגעת לשאלת תוקפו של המסמך ולשאלת סמכותו של הבורר להכריע במחלוקת לגבי סכום המענק (1 מיליון דולר או 2 מיליון דולר); השניה, אוחזת מספר טענות משנה ונוגעת להפעלת שיקול הדעת ביחס לשיקולים השונים שיש לשקול בעת בחינת בקשה למינוי בורר (קיומו של הליך אחר תלוי ועומד, הזקקות לסוגיות קוגנטיות, בירורן של טענות תרמית ומרמה וכיוצ"ב).
אשר לטענה השניה - הגם שככלל ערכאת הערעור לא תתערב בהפעלת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בהחליטה למנות או לא למנות בורר אלא במקרה של טעות בחוק או טעות מהותית, במקרה הנוכחי ומבלי לקבוע מסמרות לגבי סיכויי הערעור דומה כי מפסק הדין נעדרה התייחסות מפורטת ומנומקת לשיקולים השונים. בנסיבות אלה, גוברת האפשרות להתערבות ערכאת הערעור – אם כי אין הדבר בגדר הכרח, לא בדרך כלל ולא בנסיבותיו של מקרה זה.
אשר לטענה הראשונה – בית הדין האזורי קבע כי הבוררת תכריע גם במחלוקת הנוגעת לסכום המענק, דהיינו בתוקפו של "המסמך". גם במקרה זה דומה כי לא הובהר מדוע יש לבוררת סמכות להכריע במחלוקת הנוגעת לתוקפו של "המסמך". מדובר בשאלה משפטית העומדת ביסוד היכולת לקיים בוררות, ובשלב זה אין ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור בסוגייה זו קלושים.
אשר למאזן הנוחות – אכן, ככלל, המשכם של הליכי בוררות אינם גורמים לנזק בלתי הפיך, באשר בעיקרו של דבר כרוך הדבר בעלויות כספיות שניתנות לשיפוי על ידי הצד האחר. אם כי יכול והמשך ההליכים יגרום לנזק נוסף, שאינו בר פיצוי, בדמות חשיפת טענות מוקדמת[9]. החברה טענה לנזק מסוג זה , אך לא שוכנעתי כי אכן כך הוא המצב.
יחד עם זאת, באיזון שבין סיכויי הערעור ומאזן הנוחות ובשים לב לזמן שחלף עד כה, לכך שטרם החלו הליכי הבוררות ולכך שלא שוכנעתי כי העיכוב יגרום למשיבה נזק בלתי הפיך - מצאתי לנכון להורות על הקדמת הדיון בערעור למועד קרוב, לפני הפגרה ועל עיכוב הליכי הבוררות עד לדיון הקרוב.
- סוף דבר: הבקשה מתקבלת. העברת המחלוקת בין הצדדים לבוררת שמונתה תעוכב עד לדיון בערעור. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות.
מזכירות בית הדין תקבע את הדיון בערעור למועד שחל לפני פגרת הקיץ הנוכחית, למועד קרוב ככל הניתן.
ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ו (04 מאי 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
[1] בג"ץ 1520/94 יהושע שלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח (3) 227 (10.5.1994).