על פי לשונה, תניית ברירת הדין חלה על "הצהרה זו" ועל "כל טענה" בין הצדדים – בין אם מדובר בתובענה ייצוגית רחבת היקף; תביעה כספית "רגילה"; תביעה קטנה של יחיד, לפי פרק ב, סימן ה, לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; הליך משפטי שתכליתו להגן על זכויות יסוד של המשתמש ברשת (דוגמת הזכות לפרטיות); או הליך שיוזמת פייסבוק עצמה נגד המשתמש. ודוקו, סוג התביעה עליה חלה תניית ברירת הדין אינו משפיע באופן ממשי על הרמה הראשונה של בחינת הקיפוח. זו מתמקדת ביחסי הכוחות בין הצדדים במועד ההתקשרות – ומטבע הדברים, אדישה להתפתחויות מאוחרות יותר, לרבות סכסוכים עתידיים שהובילו לפתיחת הליך משפטי זה או אחר על ידי מי מהצדדים (השוו, עניין בן חמו, פסקה 26 לחוות דעת הנשיאה א' חיות). לעומת זאת, יש לסוג התביעות שעליהן חלה תניית ברירת הדין חשיבות רבה ברמה השנייה של הבחינה, העוסקת בהערכה נורמטיבית של סבירות והגינות התניה. כך, למשל, ניתן לחשוב כי תניה המחילה את הדין הזר רק על תובענות ייצוגיות רחבות היקף אינה חורגת מן האיזון הסביר בין האינטרסים של פייסבוק ולקוחותיה (כפי שנקבע בעניין בן חמו) – ואילו הגבלה דומה על לקוח פרטי המבקש להגיש נגד פייסבוק תביעה קטנה עולה כדי קיפוח, בשל האפקט המצנן החריף שלה. נוכח תחולתה הרחבה של תניית ברירת הדין, ראוי היה, לכאורה, לבחון את סבירותה והגינותה ביחס למכלול ההליכים שאותם היא מבקשת להכפיף לדין הזר. אף על פי כן, המיקוד בנסיבות הספציפיות של העניין מוביל למיקוד הדיון ברובד הרלוונטי לסכסוך שלפנינו: האם, בשים לב ליחסי הכוחות בין הצדדים במועד ההתקשרות בהסכם השימוש, החלת הדין הזר על התביעה האזרחית שהגישו המבקשים, בסך ניכר, נגד פייסבוק, עולה כדי קיפוח.
26. נוכח הגדרת גבולות השאלה העומדת לבירור – והעקרונות לאורם הוגדרו גבולות אלה – ברי כי הנפסק בעניין בן חמו רלוונטי להכרעה, אך אינו סוגר את הדלת בפני המבקשים. במוקד אותה פרשה, ניצבה הקביעה לפיה הלקוח לא הרים את נטל הוכחת הקיפוח, לפי ההגדרה הכללית שבסעיף 3 לחוק, שכן:
"שיטת המשפט בקליפורניה היא בעלת מאפיינים דומים לשיטת המשפט בישראל ונחשבת לאחת המתקדמות בעולם בתחום התובענות הייצוגיות. התקדימים והחוקים במדינה זו הם בשפה האנגלית המובנת לרבים מתושבי ישראל והם נגישים באמצעות האינטרנט. בנסיבות אלו, ניתן להניח כי אדם המבקש לנהל תובענה ייצוגית על סך 400 מיליון דולר, לא יירתע מתניה בחוזה אחיד הקובעת שתביעה זו תוכרע על פי דיני מדינת קליפורניה [...] בנוסף על כך, מקובלת עלי טענתה של פייסבוק אירלנד כי תניית ברירת הדין באה להגן על אינטרס עסקי לגיטימי וכי יכולתה לכלכל את צעדיה בצורה מושכלת תלויה בכך שתהיה כפופה למערכת דינים אחת, בייחוד בהינתן ההיקף האדיר של המשתמשים בפייסבוק הפרושים בכל רחבי הגלובוס. בנסיבות אלו, באיזון שבין האינטרס של משתמשים ישראלים בפייסבוק שתובענות ייצוגיות נגד פייסבוק אירלנד יוכרעו על פי דיני מדינת ישראל ובין האינטרס של פייסבוק אירלנד לתכנן את צעדיה באופן שלא יחשוף אותה לתובענות ייצוגיות לתשלום פיצויים בסכומי עתק על פי דין אחד ולא על פי אין ספור דינים, נראה לי כי יש להעדיף את האינטרס של פייסבוק אירלנד וכי אין בתניית ברירת הדין משום הגנת יתר על אינטרס זה" (פסקה 43 לחוות דעת הנשיאה א' חיות).