בבית המשפט העליון
רע"א 1901/20
לפני: כבוד המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשים: 1. טרוים מילר בע"מ
2. יונתן טרוים
נ ג ד
המשיבה: facebook lreland limited
המתייצב להליך: היועץ המשפטי לממשלה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 30.01.2020 ברע"א 11338-10-19 שניתן על ידי כבוד השופטת א' כהן [פורסם בנבו]
תאריך הישיבה: ט"ז באב התשפ"א (25.07.2021)
בשם המבקשים: עו"ד ליעד ורצהיזר
בשם המשיבה: עו"ד מיואב אסטרייכר; עו"ד חני רוטשטיין-כהן
בשם המתייצב להליך: עו"ד לימור פלד
פסק-דין
המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל:
1. עניין לנו בחוזה בין פייסבוק לבין רוכשי שירותי פרסום ברשת החברתית שהיא מפעילה. ביתר מיקוד, בסעיף 15.1 לחוזה, הקובע כי הדין המהותי שיחול על יחסי הצדדים הוא דין מדינת קליפורניה. בהיבט הדיוני, מונחת לפנינו בקשת רשות ערעור על הכרעתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רע"א 11338-10-19; השופטת א' כהן), אשר העניק למבקשים (רוכשי השירות) רשות ערעור – אך דחה את ערעורם לגופו, והותיר על כנה את החלטת בית משפט השלום בהרצליה (ת"א 32809-09-17; השופט ג' הס) כי תביעתם הכספית נגד המשיבה תתברר "לפי הדין המהותי של מדינת קליפורניה".
רקע וטענות הצדדים
2. מבקש 2 עוסק – על פי עדותו – "בייזום והפקה של ירידי אופנה ולייף סטייל ואירועי תרבות שונים". יש לו "מוניטין וקשרים עסקיים מבוססים, והוא אחד היזמים המוכרים והוותיקים בתחום". בשנת 2013 הוא היה שותף להקמת מבקשת 1, ומאז הוא פועל באמצעותה.
על פי כתב התביעה המתוקן, המבקשים – שהרשת החברתית שמפעילה המשיבה (Facebook Ireland Limited; להלן: פייסבוק) שימשה, לדבריהם, במת הפרסום "העיקרית (וכמעט הבלעדית)" שלהם – יצרו ברשת ארבעה "דפים" עסקיים, אשר צברו במהלך השנים למעלה מ-42,000 "עוקבים". על רקע השקתו המתוכננת של מיזם חדש, פנו המבקשים לפייסבוק, ביום 1.1.2017, וביקשו למזג את ארבעת העמודים הוותיקים לעמוד חמישי (בשם "WeekendMarkets"), שבו יוכלו לרכז את פעילותם. פייסבוק אישרה את הבקשה, אך המבקשים טוענים כי "משבוצע המיזוג (לאחר עיכובים משמעותיים)", התחוור להם כי "שרשרת מחדלים" של פייסבוק פגעה קשות בחשיפת קהל העוקבים לפרסומיהם. כתוצאה מכך, סבלו שלושה ירידים שערכו מנוכחות דלה של מבקרים, והרביעי בוטל בשל חשש מכישלון דומה. המבקשים תבעו, אפוא, את פייסבוק בגין נזקיהם, ופירטו את עילות התביעה נגדה: התרשלות, "בניגוד להוראות סעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]"; הפרת ההסכם בין הצדדים; הפרה של חובות תום הלב "המוטלות עליה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973", והטעיה. לשיטתם, בסעיף 15.1 ל"הצהרת הזכויות ותחומי האחריות" (להלן: הסכם השימוש) נקבע, אמנם, שיש לברר "כל טענה" כלפי פייסבוק בבתי משפט במדינת קליפורניה, ועל פי דיני קליפורניה. אולם, בית משפט זה כבר ביטל את חלקו הראשון של הסעיף, העוסק במקום השיפוט (להלן: תניית השיפוט הזר), לאחר שמצא שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד (רע"א 5860/16 Facebook Inc. נ' בן חמו (31.5.2018) [פורסם בנבו] להלן: עניין בן חמו). בהתחשב באופי התביעה שלפנינו, ראוי, לדעתם, להגיע לתוצאה דומה גם ביחס לחלקו השני של סעיף 15.1 – העוסק בדין המהותי החל על הצדדים (ויכונה להלן תניית ברירת הדין).