על כן, יש להתמקד בהיבט הנוסף של הקיפוח, הלא הוא ההרתעה הפוטנציאלית מפני מימוש זכויות – עניין שעמד, לצד הדיון המוקדם בפערי הכוחות בין הצדדים, בליבת עניין בן חמו, וביסוד הכרעת הערכאות הקודמות. כזכור, בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הערכאה הדיונית, וסבר כי "בשים לב לכך שכל מה שנדרש [...] הוא הגשת חוות דעת לגבי הדין הזר", הרי שאפקט ההרתעה של תניית ברירת הדין – המחילה דין "נגיש, ידוע ומפורסם בעולם" – "קטן ותובע מסחרי לא יירתע במקרה כזה". לכן, כך נקבע, באיזון שבין אינטרס המשתמשים הישראלים לאינטרס של פייסבוק "שתהיה כפופה למערכת דינים אחת [...] יש להעדיף את האינטרס של פייסבוק". במסקנה זו לא מצאתי בסיס להתערב, על סמך החומר שהוגש.
30. ההכרעה שלא מדובר בתנאי מקפח, בשים לב למכלול תנאי הסכם השימוש, והנסיבות האחרות של המקרה, נשענת על מספר טעמים. ראשית, מקובלת עלי עמדת הערכאות הקודמות, העולה בקנה אחד עם העמדה הכללית בעניין בן חמו, כי לפייסבוק יש אינטרס לגיטימי בבחירת דין מהותי אחד. שנית, גם אם יש אינטרס כזה, עדיין ראוי לבחון את הדין הזר המסוים שנבחר בהסכם השימוש, הרי הוא דין מדינת קליפורניה. בהקשר זה, צוין בעבר שדין זה מופיע בשפה האנגלית שהיא שפה מוכרת ונגישה, ונותן משקל לזכויות הצרכן. שלישית, עסקינן באיזון בין אינטרס פייסבוק לבין אינטרס הלקוחות הישראלים בניהול ההליכים על פי הדין המקומי. נכון להתמקד בהשפעת התנאי על הלקוח המקומי מנקודת מבטו. זהו חלק מבדיקת קיומו של קיפוח, לרבות הרתעה. אולם, כזכור, לא הוצגה טענה לפיה דיני מדינת קליפורניה מצמצמים את ההגנה על הלקוחות, לרבות הסעדים או התרופות העומדים להם, בהשוואה לדין המקומי. יוצא, שהפגיעה האפשרית בלקוחות נובעת מהעלויות העודפות הכרוכות בהוכחת הדין הזר – ועלולות להרתיע משתמשים מקומיים מפני עמידה על זכויותיהם. כפי שאראה, פגיעה זו אינה עולה כדי קיפוח – למצער, במקרה בו מוגשת תביעה על ידי חברה עסקית, בסכום ממשי.
במישור זה, לא מצאתי להתערב בקביעתן העובדתית של הערכאות הקודמות, לפיה "כאשר מדובר על תובעים שהינם אנשי עסקים, אשר מגישים תביעה משמעותית בגין אירוע עיסקי, נראה כי אפקט ההרתעה מכך שדיני מדינת קליפורניה יחולו על התביעה הינו קטן [...] כל אשר נדרש מהתובעים הינו הגשת חוות דעת לגבי הדין הזר, כאשר הדין הזר הינו באנגלית והוא של אחת המדינות אשר הדין שלה הוא מהמפורסמים, השקופים והידועים בעולם [...] מידיעה שיפוטית, מכוח מינוי מומחה לדין הזר בתיקים אחרים, אין מדובר בהוצאה משמעותית ומרתיעה, בוודאי לא כאשר מדובר בתביעה של 700,000 ₪" (פסקה 44 להחלטת בית משפט השלום, ופסקה 13(ג) לפסק דינו של בית המשפט המחוזי שאימץ אותה).