5. על רקע האמור לעיל, לא ניתן להפריז בחשיבותה של הסוגיה המשפטית בה עסקינן. היא עומדת ביסוד דיני החוזים הצרכניים הישראליים, ומכריעה למעשה בשאלת היקף פרישׂתם ומידת חשיבותם. ביסודה עומדות שאלות הנוגעות לריבונות המדינה ולאחריותה כלפי אזרחיה ותושביה. וזו הסוגיה שלפנינו: האם הדין שיחול על התקשרות חוזית צרכנית המבוצעת בתחומי מדינת ישראל על ידי תאגיד גלובלי יהיה חוקי מדינת ישראל, או שמא רשאי התאגיד הגלובלי להכתיב את הדין שיחול על התקשרות חוזית צרכנית המבוצעת בתחומי ישראל לפי בחירתו, ובלבד שיבחר בדין מדינתי ראוי בראי הדין הישראלי (כדוגמת הדין של מדינת קליפורניה, שבארה"ב).
6. כשלעצמי, די בהצגת השאלה, ובהבנת השלכותיה, על מנת ללמד על התשובה. לדידי, נקודת המוצא היא כי מדינת ישראל, ככל מדינה ריבונית, ובית משפט זה, כגורם המופקד על פרשנות הדין בתחומי מדינת ישראל, אינם יכולים (ובוודאי שאינם צריכים) לתת ידם ל"מיקור חוץ" של דיני החוזים הצרכניים החלים במדינת ישראל – לבטח שלא על דרך של מתן כוח הבחירה לידי תאגידים גלובליים לקבוע איזה דין זר יחול על עסקאות צרכניות הנערכות הלכה למעשה בישראל. כך, גם אם המדינה ובתי המשפט שומרים לעצמם את הכוח לבחון את אותו דין זר, ומתנים כי עליו להיות ראוי לפי מבחן זה או אחר. זהו לב העניין, ולאורו ראוי לעסוק בפרטי הדברים.
תקציר הפרקים הקודמים
7. טרם שאפנה לבחינת הסוגיה המשפטית, אחזור על תמצית עובדות המקרה שלפנינו, טענות הצדדים ועיקרי עמדת חברי.
8. אפתח בעובדות: המבקשים, אשר עיסוקם בייזום ובהפקה של ירידי אופנה ולייף סטייל, הגישו תביעה לבית משפט השלום בהרצליה נגד פייסבוק בטענה כי בעקבות התרשלותה של האחרונה במתן שירותיה, ירד באופן ניכר היקף החשיפה של פִרסומי המבקשים לקהל העוקבים שלהם ברשת החברתית שזו מפעילה, וכתוצאה מכך הירידים שנערכו על ידי המבקשים באותה העת סבלו מנוכחות דלה במיוחד, ואירוע נוסף שתוכנן על ידם בוטל עקב כך. בתגובה לכך, פייסבוק הגישה בקשה לדחות את תביעת המבקשים על הסף. על פי הנטען, הסכם השימוש אשר על פיו מתבצעת ההתקשרות בינה לבין הלקוחות המשתמשים בשירותיה בישראל, ובכלל זאת המבקשים המעוניינים ברכישת שירותי פרסום, כולל בתוכו תניית ברירת דין לפיה כל סכסוך בינה לבין הלקוח ידון על פי הדין של מדינת קליפורניה, ארה"ב (להלן: תניית ברירת הדין של פייסבוק). על כן, היות שהמבקשים לא התייחסו לדין מדינת קליפורניה בכתב התביעה שהגישו, ולא צירפו חוות דעת מומחה לגביו, הרי שדין תביעתם להידחות על הסף (יוער כי התביעה הוגשה נגד פייסבוק-אירלנד, Facebook Ireland Ltd, ולא נגד פייסבוק-ארה"ב, Facebook Inc). בית משפט השלום קיבל את עמדתה של פייסבוק לפיה על התביעה להתברר על פי דין מדינת קליפורניה, ואולם סבר כי אין מקום להורות על דחיית התביעה על הסף, אלא הורה למבקשים לתקן את כתב תביעתם בהתאם. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נדחתה לגופה, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. כחברי, ומנימוקיו, מקובל עליי כי יש מקום להענקת רשות ערעור במקרה זה.