בית משפט זה בעניין גל עמד על כך ש"מעצם העובדה שמפרסם מסוים הוא לקוח 'עסקי-מסחרי' כלשונה של פייסבוק, לא ניתן להסיק כי הוא בהכרח שחקן מתוחכם ושפער הכוחות בינו ובין פייסבוק הצטמצם, לא כל שכן בטל. מטבע הדברים חלק בלתי מבוטל מהמפרסמים הם עסקים קטנים וזעירים, שניתן להניח שכוח המיקוח שלהם אינו שונה מכוח המיקוח של משתמשי פייסבוק רגילים [...] לעיתים אף ההפך הוא הנכון – קרי, שהמפרסם מצוי בעמדת נחיתות רבה יותר מזו של המשתמשים הרגילים, בשל תלותו בשירותי פייסבוק" (פסקה 13 להחלטת השופטת ע' ברון). אשר לסיווג המפרסמים בפייסבוק כצרכנים, נקבע שם כי "בשלב הנוכחי שבו מצוי ההליך, ניתן להכיר במפרסמים בתור צרכנים לכאורה של פייסבוק-ארה"ב בהתאם להגדרת המונח בהסכם תנאי השירות האמריקאי" (בפסקה 16). עם זאת, לנוכח השונות הניכרת בין המפרסמים הנדרשים לשירותה של פייסבוק, בית המשפט עמד על כך שאמנם אפשר כי חלק מהמפרסמים לא יענו על הגדרת המושג "צרכן" – שראוי כי תיעשה במהלך הדיון בבקשת האישור.
17. לסיכום חלק זה, נסיבות ענייננו שונות מאלו שניצבו בלב ההכרעה בעניין בן חמו. ראשית, אין ענייננו בתובענה ייצוגית נגד פייסבוק, על כל המשתמע מכך כמפורט לעיל. שנית, החל מיום 14.7.2018 משתמשי פייסבוק בישראל חותמים על הסכם שימוש שלפיו היחסים בין פייסבוק למשתמשיה הצרכנים יוסדרו לפי דין מדינת הצרכן, ולא בהכרח לפי דין מדינת קליפורניה. בהמשך לכך, בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שלפיה יש לראות במפרסמים בפייסבוק כמשתמשים צרכניים שלה, נדחתה לאחרונה על-ידי בית משפט זה, בעיקר לנוכח פערי הכוחות בין פייסבוק לעסקים הקטנים המפרסמים בה.
18. לדידי, האמור לעיל מצדיק לבחון, בראי הנסיבות הרלוונטיות לענייננו, אם תניית ברירת הדין מקפחת את צרכני פייסבוק, ובכללם עסקים קטנים שרכשו ממנה שירותי פרסום. אך בטרם אדון בשאלה זו לגופה, אבהיר מדוע לגישתי יש לראות בעסקים קטנים שרכשו מפייסבוק שירותי פרסום כצרכנים שלה.
מפרסמים קטנים בפייסבוק כצרכנים
19. בעיקרו של דבר, דיני הגנת הצרכן נועדו לגשר על פערי הכוחות והמידע בין הצרכן לעוסק, ולהגן על האינטרסים הלגיטימיים של הראשון לנוכח חולשתו האינהרנטית ביחסיו עם האחרון. בבסיס דינים אלו ניצבת הנחה כי החוזה הצרכני מאופיין בחוסר שוויון מבחינה כלכלית, מבחינת מומחיות ומבחינת המידע, באופן שמגביל את כוח המיקוח של הצרכן, לא כל שכן ביחס לחוזה אחיד (דנ"א 5783/14 צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, בפסקה 31 (12.9.2017) [פורסם בנבו] (להלן: עניין צמח)). דיני הגנת הצרכן מכוונים אפוא לקבוע "כללי משחק הוגנים" ביחסים שבין הצרכן לעוסק, למנוע ניצול לרעה של פערי הכוחות בין הצדדים ולחזק את האוטונומיה של הצרכן על ידי הבטחת יכולתו לבחור בחירה מושכלת, לרבות באמצעות קבלת כל המידע הרלוונטי (דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385, 432 (2003)).