22. לסיכום, אין הגדרה משפטית אחידה למושג הצרכן, והדין מכיר באפשרות שמושג זה יכלול גם בית-עסק. תחולת המושג הנדון בהקשר מסוים תיקבע לפי הנסיבות הרלוונטיות ובראי ההצדקות לדיני הגנת הצרכן, שעיקרן פערי הכוח, הידע והמידע בין הצדדים.
23. אוסיף בהקשר זה כי רשות התחרות פרסמה לאחרונה נייר עמדה, שבמסגרתו המליצה לקדם אסדרה ביחסים שבין פלטפורמות מקוונות לבין משתמשים עסקיים, במטרה להתמודד עם פערי הכוח בין הצדדים, ולנוכח הנחה ש"פעילותו של משתמש עסקי על גבי פלטפורמה מקוונת יוצרת פערי כוחות ביניהם, שעלולים להתבטא בפרקטיקות בלתי הוגנות בתנאי הסחר". בין היתר, הוסבר שם כי "ככל שפלטפורמה מקוונת נעשית מרכזית יותר עבור תחום עיסוק מסוים, כך גדלה התועלת של המשתמשים העסקיים (והפרטיים) מהשימוש בה ובהתאם גם התלות בה"; כי "היכולות של הפלטפורמות המקוונות והתלות בהן של הלקוחות העסקיים, מעניקות לפלטפורמות המקוונות יתרון עסקי מובהק אל מול המשתמשים העסקיים העלול להתבטא בפרקטיקות בלתי הוגנות בתנאי הסחר ביניהן"; וכי "קיים יסוד סביר לחשש לפיו פערי הכוח שבאים לידי ביטוי בפרקטיקות שנוקטות הפלטפורמות המקוונות כלפי המשתמשים העסקיים יבואו לידי ביטוי גם בהליך משפטי ביניהם" (רשות התחרות קידום רגולציה בין ספקי שירותי תיווך מקוונים ומשתמשים עסקיים (7.2.2021)).
24. לנוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי בענייננו יש לסווג בתור צרכנים של פייסבוק גם עסקים קטנים אשר רכשו ממנה שירותי פרסום, על רקע עצמת פערי הכוחות והמידע בין צדדים אלו. כפי שציינה השופטת ברון בעניין גל, אין מקום להניח כי עסק קטן המפרסם בפייסבוק הוא בבחינת שחקן מתוחכם, באופן שמצמצם את פערי המידע והכוח בינו לבין פייסבוק. אדרבא, לנוכח תלותם של עסקים קטנים רבים בשירותי הפרסום של פייסבוק, ניתן דווקא להניח כי פערי הכוחות בינם לבינה אף גדולים מאלו המאפיינים את היחסים בין פייסבוק לבין משתמשיה הצרכנים הפרטיים. ויודגש: לדידי, אין לראות בכל מפרסם בפייסבוק כ"צרכן" בהקשר דנן. מפרסמים בפייסבוק שהם עסקים גדולים ו"מתוחכמים", בעלי עוצמה כלכלית, ניסיון ומומחיות רלוונטיים, אין מקומם בגדר מושג ה"צרכן" בענייננו. אף אם עסקים כאלה סובלים ממידה מסוימת של פערי כוח ומידע ביחס לפייסבוק, הרי שאלו מצומצמים ביחס לפערים שבין פייסבוק לעסקים קטנים, באופן שמצדיק, לגישתי, להותיר את העסקים הגדולים מחוץ לגדרי מושג ה"צרכן" בענייננו.