20. בייפוי-הכוח נ/5 הסמיך אברהם כזכור הן את המערערת הן את עורכת-הדין קריספין, אלא שמי שבפועל השתמשה בייפוי-כוח זה להעברת הזכויות בדירה לשמה הייתה המערערת. לעניין תוקפו של ייפוי-כוח זה מצאה השופטת יסוד להבחין בין תקפות הרשאתה של המערערת לבין תקפות הרשאתה של עורכת-הדין קריספין. באשר לאחרונה סברה השופטת כי תקפותו של ייפוי-הכוח לא נפגמה לנוכח הוראתו של סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין. המשיב חלק על צדקת קביעתה של השופטת בנקודה זו, אך כיוון שהשאלה אינה מצריכה הכרעה בפרשתנו, נימנע מנקיטת עמדה לגביה.
21. המערערת כזכור טענה כי בהיעדר צו ירושה המכריז על זכותה של וידה לרשת בעיזבונו של אברהם, אין למשיב "זכות עמידה" לטעון לעניין זכויותיו של אברהם בחנות ובדירה, מאחר שמעמדו של המשיב נקנה לו אך ממינויו לנהל את עיזבונה של וידה. בדין דחה בית-המשפט המחוזי טענה זו. מעיקרה הסתמכה טענה זו על סברת כרס, שמא הותיר אחריו אברהם צוואה שבה ציווה את רכושו ליורשים אחרים זולת וידה. אלא שבסברה זו לא היה כדי לסתור את הכלל הבסיסי הקבוע בסעיף 2 לחוק הירושה, ולפיו "...[]ירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה". עורכת-הדין קריספין אף טענה כי בהתאם לבקשתו של אברהם, היא אף הכינה בעבורו צוואה שלפיה ציווה למערערת את כל רכושו, אלא שבשל ההרעה שחלה במצבו של המנוח לא
--- סוף עמוד 63 ---
עלה בידה להחתימו על צוואה זו. מסופקני אם היה בהוכחתה של טענה זו כדי להועיל למערערת, אלא שהטענה לא הוכחה כלל.
22. דעתי היא אפוא כי דין הערעור להידחות, אך בנסיבות העניין הייתי נמנע מחיובה של המערערת בתשלום הוצאות.
השופט א' א' לוי
אני מסכים.
השופט ס' ג'ובראן
אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה לנשיא.
ניתן היום, כ"ג בטבת תשס"ה (4.1.2005).