42. לחלופין, יכלה טופ אלפא לטעון לקיומה של אחריות אישית של בעלי השליטה לנזקיה (על ההבחנה בין קיומה של חבות אישית לבין הטלת אחריות מכוח דוקטרינת הרמת המסך, ראו: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 700 (1994); ע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין, פסקה 22 [פורסם בנבו] (12.4.2011); עניין אשדוד, בפסקה 60). כך, למשל, ניתן לטעון כי משהביאו בעלי השליטה לריקון נכסיה של סטארקום פנמה באופן שהוביל לשלילת אפשרותה של טופ אלפא לממש את האופציה הראשונה שהובטחה לה, הם נהגו בחוסר תום לב גם בהקשר זה (ולא רק בקשר לאופציה השלישית לגביה התחייבו באופן אישי. ראו פסקה 28(ב) לעיל), במידה המצדיקה חיובם באופן אישי בנזקים שנגרמו לטופ אלפא בשל כך (על האפשרות להטיל אחריות אישית על אורגן של חברה בשל הפרת החובה לנהוג בתום לב, ראו: ע"א 2792/03 יצהרי נ' אימפורט, פסקאות 3-2 לחוות דעתו של הנשיא (בדימ') אהרן ברק [פורסם בנבו] (14.12.2006); ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט, פסקה 32 [פורסם בנבו] (20.9.2007); ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ, פסקאות 17-16 [פורסם בנבו] (20.10.2009); עניין אשדוד, בפסקאות 65-62 לפסק דינו של השופט יורם דנציגר, וכן ראו פסקאות 6-2 לדעת המיעוט של השופטת דפנה ברק-ארז; כן השוו: ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן, פסקאות 30 – 35 לפסק דינו של חברי, השופט אלכס שטיין [פורסם בנבו] (17.11.2020)). עוד יתכן כי ניתן היה לטעון כי בהתנהלותם זו גרמו בעלי השליטה לסטארקום פנמה להפר את הסכם הסילוק שנחתם עם טופ אלפא, ועל כן הם חבים בנזקיה מכוח העוולה הנזיקית של גרם הפרת חוזה (ראו: סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; אך השוו ע"א 4612/95 מתתיהו נ' יהודית, פ"ד נא(4) 769, 793 (1997)). אפשרות אחרת היא לנסות להטיל על בעלי השליטה אחריות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, וזאת ככל שהפיקו טובת הנאה מהפעולה (השוו ת"א (מרכז) 7707-07-10 חד מולכי תבל בע"מ נ' הארגז תעשיות בע"מ [פורסם בנבו] (17.6.2013)).
43. הנה כי כן, ניתן היה להעלות על הדעת מנגנונים משפטיים שונים אשר עשויים היו להצדיק הטלת אחריות אישית על בעלי השליטה במקרה דנן (ואיני נוקט עמדה לעניין זה). אפס, טופ אלפא לא הציגה בערעור שכנגד שהוגש על ידה כל טיעון משפטי המבסס את טענתה שיש להטיל אחריות אישית על בעלי השליטה וממילא לא הניחו תשתית עובדתית מספקת להעלאת טיעון כאמור, אלא הסתפקה בטענה כללית לפיה "לא יעלה על הדעת שדווקא אותו תאגיד מרוקן מכל תוכן ונכסים יהיה זה שיחוייב לשלם למערערת את הפיצוי" (פסקה 30 להודעת הערעור שכנגד). גם במסגרת ההתדיינות בפני בית המשפט המחוזי לא הבהירה טופ אלפא מהו הבסיס העובדתי ומהו הבסיס המשפטי עליו היא מבססת את דרישתה להפעיל במקרה דנן את החריג, ולהטיל אחריות אישית על בעלי שליטה להפרת חובה חוזית המוטלת על סטארקום פנמה לבדה. במצב דברים זה, אין מנוס מלדחות את טענתה, מאחר שזו לא נטענה ולא הוכחה כראוי; ולפיכך יש להותיר את החבות לפיצויה בגין הפרת האופציה הראשונה על סטארקום פנמה בלבד.