34. כן, בהמשך העיד התובע כי למרות האמור בהסכם השותפות בינו לבין הנתבע על פיו עליהם להוציא חשבוניות מס בגין העברות כספים לחברה, השיב התובע כי בפועל לא הוציאו חשבוניות וכדבריו: "העברה בין אח לאח לא צריך להוציא חשבוניות. הכל בסדר" ובהמשך: "לא מוציאים חשבוניות" (עמ' 46 לפרוט' ש' 27- 31).
35. בנוסף, העד מר מר ק' מ' שהובא לעדות מטעם התובע, נשאל מדוע התובע לא רשום באופן מסודר כשותף, השיב: "זה לא אותי אתה צריך לשאול. אתה צריך לשאול את ג' וא'. אני לא יודע" (עמ' 18 ש' 6-8).
36. מכל האמור לעיל, עולה כי התובע אינו חתום על אף מסמך בקשר לחברות שנערך מול צדדים שלישיים. כמו כן, השותפות הנטענת לא הוצגה מול גורמים רשמיים, לא ברשם השותפויות, לא ברשות המיסים לא במסמכי החברה וכו' ואף לא מול גופים רשמיים עמם החברות באו במגע כגון עיריות, בנקים, גופים מממנים, חברות ביטוח וכו', ויש בכל האמור כדי לחזק את גרסת הנתבעת כי אין המדובר בשותפות אמיתית.
37. שלישית, עיון בהסכמי השותפות הנטענים שצירף התובע (ת/2, ת/3, ת/4) מלמד כי רב הנסתר בהם על הגלוי, ואסביר טעמיי לכך:
38. ראשית, מדובר בנוסח כמעט זהה של הסכמי שותפות בשינויים מינוריים בלבד, כאשר ההסכמים מנוסחים באופן כללי וכוללני מאד, ללא פירוט סכום ההשקעה הנדרש מכל משותף, מהו אחוז הרווח שיגרוף כל שותף בהתאם להשקעתו, ללא פירוט תאריכים ו/או יעדים לפעילות החברה וללא פירוט חלוקת רווחים ו/או הפסדים בין השותפים להסכם.
39. שנית, בשום מקום בהסכמים לא נקבע כי לתובע יש זכות לרשום את מחצית המניות על שמו, להיפך – בהסכמים נקבעו מנגנונים שונים לחלוטין. כך למשל, נקבע באופן מפורש כי צד א', קרי הנתבע ימשיך ויחזיק בחלקו בחברה על שמו וכן נקבע כי רק בתמורה להשקעת כספים ביחד עם יתר בעלי המניות יהיה זכאי צד ב', קרי התובע לקבל 50% מרווחי/הפסדי צד א' וזאת על פי חלקו בפרויקט. לנוכח האמור, אין לקבל עתירת התובע לרישום זכויותיו בחברות 2-4 וזאת בניגוד לאמור בהסכם.
40. שלישית, ניכר בהסכמים חוסר היגיון כלכלי הן בהיבט זה שלטענת התובע עצמו השקיע כספים בחברה וכן השקיע רבות מזמנו וממרצו, אולם בפועל על פי ההסכמים הוא אינו זכאי להחזיק כלל במניות החברה.
41. רביעית, לא נקבע מתי ואיך יבוצעו ההשקעות של התובע בחברות, אילו סכומים נדרשים מהתובע להשקעה, מהו אחוז הרווח שיש לכך אחד מהשותפים, ויש בכך כדי להעיד על העדר מסוימות שהינה מסימניה המובהקים של גמירות דעת להתקשר בהסכם.
42. חמישית, על פי ההסכמים עולה בבירור כי עיקר הסיכון מוטל על הנתבע בלבד שכן רק הנתבע נוטל הלוואות ו/או בעל התחייבויות מול צדדים שלישיים ואילו התובע שאינו נוטל כל סיכון ומשקיע את זמנו ומרצו ו/או משקיע כספים לא מוגדרים, יהיה זכאי לרווח של 50% מזכויותיו של הנתבע בחברות. באשר להפסדים, בשים לב לכך שאין כל ביטוי רשמי חיצוני לשותפות מעבר לשותפות בין הצדדים, אזי גם בהיבט הזה מירב הסיכון מוטל על הנתבע בלבד.
43. שישית, מעדות התובע עולה כי הצדדים כלל לא פעלו על פי הוראות ההסכמים שכן נקבע בהסכמים כי בכל סכסוך או מחלוקת בין התובע לנתבע נדרש להכריע כבורר עורך הדין א' א' (המייצג את הנתבע בבית הדין הרבני), אולם למרות זאת, התובע הגיש תביעה לבית המשפט חלף פנייה למנגנון הבוררות. כמו כן, בהסכמים נקבע באופן מפורש שיש למנות רואה חשבון ולהוציא חשבונות מס כדין עבור כל רכישה, דבר שלא נעשה בפועל.
44. למותר לציין כי התובע לא זימן לעדות את עורך הדין שערך את ההסכמים בין התובע לנתבע באופן שניתן יהיה לפזר את הערפל מעל ההסכמים הנטענים, ואף לא נתן כל הסבר לאי זימונו כנדרש, ואף התנהלות זו נזקפת לחובתו.
45. רביעית ועיקר, התובע לא הוכיח כי השקיע השקעות כספיות משמעותיות בשותפות וכן לא הוכיח כי נטל סיכון כלכלי בחברה כך שהוא יחוייב בגין הפסדים או בגין התחייבות לבנקים והלוואות שניטלו, וזאת לעומת הנתבע לגביו נטען כי השקיע כמה מיליוני ₪ בחברות. כאמור, נושא שיעור ההשקעות בשותפות מהווה אחת האינדיקציות המשמעותיות לבחינת קיומה של שותפות.
46. לטענת התובע, הוא השקיע בחברות 2-4 (אשר השותפות היא לכאורה חלק מהן) סך של 210,000 ₪ בלבד. יצוין, כי גם הנתבעת אישרה בחקירתה כי התובע העביר לנתבע סך של 210,000 ₪ אולם טענה כי אין המדובר בהשקעה אלא בהלוואה שניתנה (עמ' 60 ש' 14-18, עמ' 61 ש' 30-32). אכן, התובע לא הוכיח כי סכום זה ניתן כהשקעה בחברות וכן לא צירף כל חשבונית מס כמתחייב מהסכם השותפות, המעיד כי סכום זה אכן ניתן כהשקעה בשותפות ולא כהלוואה ואף לא הוכיח באיזו חברה מהנתבעות 2-4 הושקע סכום זה.
47. לא זו אף זו, הסך של 210,000 ₪ שהושקע לטענת התובע בחברות הושקע רק בשנת 2017, בסמוך לפרוץ הסכסוך בין בני הזוג, בעוד שההסכמים שהוצגו נחתמו בשנים 2010, 2011 ו – 2015, כך שגם המועד והעיתוי שבו הושקעו הכספים הינם תמוהים הן בהיבט זה שהועברו כספים לכאורה לנתבע לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים והן בהיבט זה שלא סביר ששותף שהינו שותף שווה זכויות יתחיל להשקיע בחברות רק בחלוף מספר שנים ממועד הקמתן וכ- 7 שנים לאחר הקמת החברה הראשונה.
48. על מנת להמחיש את התמיהות והתהיות בעדותו של התובע בנוגע להשקעותיו בחברות, נביא להלן מתוך עדותו:
"ש: סך הכל העברת לג' 210 ₪ בלבד, אתה מאשר?
ת: מאשר.
ש: ורק ב-2017. לפי מה שהצהרת, רק החל מ-2017 העברת את הכספים.
ת: מאשר, כן.
ש: כלומר, עד 2017 לא העברת לג' כספים.
ת: העברתי לו כסף על ---, אמרתי לך.
ש: אבל אתה רשמת פה ש,
ת: העברתי את זה של ה---, ב-2010 העברתי כסף.
ש: ואיפה יש לנו אסמכתא על זה? למה לא הגשת את זה ל,
ת: לא, רואה חשבון" (עמ' 45, ש' 27-עמ' 46, ש' 2).