בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 12412-05-20
עותק לפרסום
בפני כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין
התובע: א' ל'
ע"י עו"ד נטע מרום
נגד
הנתבעים: 1. ג' ל'
2. ק' ג' פ' ב' ק' ק' בע"מ
3. מ' ג' א' ת' ה' בע"מ
4. ג' מ' א' נ' בע"מ
5. א' ל'
ע"י עו"ד תבור גולדמן
פסק דין
מונחת לפני תביעה שהגיש התובע כנגד אחיו - הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") למתן פסק דין הצהרתי על פיו התובע והנתבע הינם שותפים בחלקים שווים בכלל הזכויות ו/או הנכסים מכל מין וסוג בחברות - הנתבעות 2-4;
כן עתר התובע למתן צווי מניעה האוסרים על הנתבע ו/או על צד ג' לעשות כל דיספוזיציה בנכסי החברות 2-4 וזאת עד לרישום בפועל של זכויות התובע בחברות 2-4 ברשם החברות ו/או עד לחלוקת הזכויות בפועל;
בנוסף, עתר התובע למתן צו ו/או כל סעד אחר שיידרש בנסיבות העניין להבטחת ביצוע של פסק הדין ולמניעת סיכולו.
הרקע העובדתי והדיוני:
1. כאמור, התובע והנתבע (להלן: "הנתבע") הינם אחים; הנתבעת 5 (להלן: "הנתבעת") הינה בת זוגו לשעבר של הנתבע ולעת הזו מתנהלים בין הנתבעים 1 ו-5 (להלן שניהם: "בני הזוג") הליכי גירושין בבית הדין הרבני בת"א.
2. הנתבע הינו איש עסקים ובעל מניות בנתבעות 2-4 (להלן ייקראו גם: "החברות 2-4"; "החברות") ביחד עם בעלי מניות אחרים. המדובר בחברות אשר עוסקות בפרויקטים בתחום הנדל"ן לרבות בפרויקטים של פינוי - בינוי.
3. כאמור, בין בני הזוג מתנהל הליך גירושין בבית הדין הרבני בת"א ובכלל כך הליכים לאיזון משאבים וחלוקת הרכוש שנצבר לבני הזוג בתקופת הנישואין. במסגרת הליכים אלו הוטלו עיקולים על זכויותיו של הנתבע בחברות 2-4.
4. בעקבות הליכים אלו, הגיש התובע את התובענה דנן ובמסגרת עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובע והנתבע הינם שותפים בזכויות בחברות 2-4, קרי התובע הינו זכאי למחצית מזכויותיו של הנתבע כבעל מניות בחברות 2-4.
5. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה לצירוף הנתבעות 2-4 כבעל דין נדרש לבירור התביעה בהתאם לסעיף 6 (ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995.
6. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 22.10.2020 גובשו הסכמות בין הצדדים בעניינים הבאים: הוסכם כי פלוגתא היחידה המסורה להכרעת בית המשפט בתביעה זו היא השאלה האם התובע הינו שותף של הנתבע בחברות 2-4 בהתאם למכלול הראיות וההסכמים שצורפו לתיק. כן הוסכם כי אין בהכרעה בפלוגתא זו כדי לפגוע בהמשך ההליכים המתנהלים בין בני הזוג בבית הדין הרבני. בנוסף, הוסכם כי לצורך ההכרעה בפלוגתא זו, לא יהא צורך בצירוף החברות 2-4 להליך שכן ההכרעה היא במישור היחסים בין התובע לבין הנתבע בלבד.
7. יצוין, כי מטעמו של התובע הוגשו תצהירים של חלק מבעלי המניות בנתבעות 2-4: מר ק' מ', מר י' ט', מר ח' י' כ' ומר מ' ק' וכן תצהירו של התובע עצמו. ב"כ הנתבעת ויתר על חקירתו של מר ח' י' כ' אשר הגיש תצהיר דומה לזה של מר י' ט'. מטעם הנתבעת, הוגש תצהירה בלבד.
8. לשם השלמת התמונה יצוין כי הנתבע לא הגיש כתב הגנה ו/או תצהיר עדות ראשית מטעמו ואף לא זומן להיחקר בהליך.
9. לאחר חקירות בעלי הדין והעדים מטעמם וכן הגשת כלל הסיכומים - ניתן כעת פסק הדין.
טענות הצדדים:
10. לטענת התובע, יש להצהיר עליו כשותף של הנתבע בזכויותיו (כבעל מניות) בחברות 2-4, ואלו טעמיו;
א. בשנת 2010 ובסמוך אליה, הציע התובע לנתבע להצטרף לעסקיו ולשתף עמו פעולה במיזמים שונים, תוך שסוכם בכתב בין התובע לבין הנתבע כי ישתפו פעולה ויהיו זכאים לחלוקת רווחים או לשיתוף בהפסדים, בחלקים שווים, במיזמים שונים, גם אם הם רשומים ע"ש הנתבע בלבד.
ב. לשם כך חתמו התובע והנתבע על הסכמים ביניהם בנוגע לחברות 2-4. בהתאם להסכמים אלו, התובע השקיע מזמנו וממרצו בפרויקטים שונים בתחום הבניה של חברות אלו, כמו גם העברת כספים לנתבע לצורך מימון חלק מהפרויקטים. כך למשל העביר התובע לנתבע ביום 19.3.2017 סך של 100,000 ₪; ביום 8.5.2017 סך של 20,000 ₪; ביום 14.6.2017 סך של 50,000 ₪; וביום 4.7.2017 סך נוסף של 40,000 ₪, ובסה"כ העביר התובע לנתבע עבור מימון חלק מהפרויקטים סך של 210,000 ₪.
ג. כן, התובע העביר סך של 400,000 ₪ לשותף הנוסף ובעל המניות בנתבעת 2 שהופנו לצורך השקעת הון עצמי בחברה טרם קבלת ליווי בנקאי.
ד. אי רישום השותפות לא גורע מעצם קיומה וזאת לעומת חברה שחייבת להיות רשומה בכדי שיהיה תוקף לקיומה. הסכם שותפות מסדיר ומגדיר את מערכת היחסים המשפטית והעסקית בין שני צדדים לפחות שיש להם מטרה עסקית משותפת.
ה. במקרה דנן, נערכו הסכמי שותפות אשר קובעים את תוכן השותפות. התובע סמך על הסכמי השותפות שערך עם הנתבע ועל סמך הסכמים אלו השקיע בחברות.
ו. הנתבעים לא סתרו את קיומם של ההסכמים שנחתמו בין התובע לנתבע. עדויות העדים מטעם התובע כי ידעו על השותפות בין התובע לנתבע ואף העידו על פעילותו של התובע בחברות 2-4 מחזקות את תוקפם של ההסכמים.
ז. מבלי לגרוע מהאמור, במקרה דנן הנתבע לא הגיש כתב הגנה ועל כן זכאי התובע ליטול פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע.
11. מנגד, לטענת הנתבעת אין המדובר כלל בשותפות וכי כל מטרת התביעה היא לגרוע מחלקה של הנתבעת במסגרת חלוקת הרכוש בינה לבין הנתבע המתנהלת בבית הדין הרבני, ואלו טענותיה:
א. התובע מנסה לסייע לאחיו הנתבע במסגרת הליכי הגירושין שמתנהלים בינו לבין הנתבעת בבית הדין הרבני כשהוא מנסה לקבל פסק דין הצהרתי על מחצית מהרכוש המשותף בנתבעות 2-4, זכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים במאמץ משותף של הצדדים ובכך לגזול את חלקה של הנתבעת בחלוקת הרכוש בינה לבין הנתבע.
ב. על פי הפסיקה יש לרישום אצל רשם החברות תוקף ראייתי משום היותו "תעודה ציבורית" והרישום מהווה "רשומה מוסדית". סעיף 36 (א) לפקודת הראיות קובע כי רשומה מוסדית תהיה ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי (ר' גם סעיף 41 (א) לחוק החברות). משכך, בין אם הרישום אצל רשם החברות מהווה "תעודה ציבורית" או "רשומה מוסדית" או שילוב ביניהם, הרישום מהווה ראיה קבילה בעלת משקל ראייתי לעומת הסכמי השותפות שצורפו לכתב התביעה שאין בהם כדי להוכיח דבר.
ג. יצוין, כי מדובר בחברות השוות מיליוני ₪: הנתבעת 2 הוקמה בשנת 2014 לצורך ביצוע פרויקטים של פינוי בינוי, ובכלל כך בבניין בן 3 קומות הכולל 11 דירות שבמקומו נבנה בניין חדש בן 9 קומות הכולל 58 יחידות דיור כאשר 50% ממניות החברה רשומות על שם הנתבע. שווי החברה לאחר סיום הפרויקט מוערך בעשרות מיליוני שקלים; הנתבעת 3 הוקמה בשנת 2010 ובבעלותה נכס ב- שנרכש בתמורה ל – 4,500,000 ₪ כאשר 25% ממניות החברה רשומות ע"ש הנתבע. לאור העלייה העצומה של מחירי הנדל"ן ב-, שווי הנכס כיום הינו לפחות פי 3 משוויו המקורי; הנתבעת 4 הוקמה בשנת 2011 ועוסקת בהשקעה בנכס מניב לשעבר "א' מ' כאשר 25% ממניות החברה רשומות ע"ש הנתבע. לאור עליית מחירי הנדל"ן, שווי הנכס כיום הינו פי 3 משוויו המקורי. בנסיבות אלו, טענת התובע כי השקיע סכום זניח בסך של 210,000 ₪ בלבד (אשר לא הוכח כי שולם לטובת החברות) ואף זאת בשנת 2017, שנים רבות לאחר הקמת החברות, מלמדת על מופרכות גרסתו של התובע שכן ברי כי לא ניתן לדרוש שותפות בגין סכום זניח כאמור בחברות השוות מיליוני ₪.
ד. הנטל להוכיח כי מדובר בשותפות מוטל על כתפי התובע. התובע לא עמד בנטל ההוכחה ואף נמנע מלהציג ראיות והוכחות לטענותיו תוך שהוא מסתיר מבית המשפט את גרסת העד המרכזי – אחיו הנתבע שלא טרח להגיש כתב הגנה ואף לא הוזמן למתן עדות. נראה כי הנתבע לא זומן לעדות מחשש כבד כי עדותו עלולה לסבכו בהגשת תצהירים כוזבים לרשויות המדינה, לבנקים, לחברות הביטוח וחשיפה לתביעות מצד גופים שהתקשרו עמו לרבות הבנק המלווה, חברות ביטוח וכו' שעלולים לתובע אותו על הצגת מצג שווא והסתרת פרטים מהותיים בהתקשרות עמם.
ה. כן, התובע לא זימן את רואה החשבון ועורכי הדין של החברות וכל טענותיו התמקדו בשלושה הסכמים פיקטיביים שנערכו למראית עין בלבד. כן התובע לא הציג כל חשבוניות ו/או כל ראיה בכתב ו/או תיעוד כלשהו בנוגע להשקעות שביצע בחברה, מלבד תדפיסי בנק על העברת סכומים זניחים לחשבון של אחיו בשנת 2017 בלבד סמוך לפתיחת הליכי הגירושין. כן נקבע בהסכמים כי יש למנות רו"ח ולהוציא חשבונית מס כדין עבור כל השקעה והשקעה, בעוד שבפועל לא הוצגה לביהמ"ש כל חשבונית מס שכזו.
ו. השותפות כלל לא נרשמה כדין והתובע לא רשום באף מסמך רשמי הנוגע לשותפות ולחברות לרבות בהסכמי התקשרות מול בעלי הקרקע, בנקים, חברות ביטוח, קבלנים, משקיעים, רוכשי דירות, רשויות המס, רשם החברות וכו'. הוכח שרק הנתבע ובעל המניות הנוסף בנתבעת 2 חתמו על ערבות אישית ועל כל המסמכים שקשורים לפרויקט.
ז. כן לא הוכחה גמירות דעתם של הצדדים להתקשר בהסכם השותפות. התובע ואחיו כלל לא פעלו על פי ההסכמים כל שכן משנקבע בהסכמים כי בכל סכסוך או מחלוקת בין התובע ואחיו הנתבע יכריע כבורר עו"ד אב' א' (עו"ד המייצג את הנתבע בהליך הגירושין). על כן, אם היה מדובר בהסכם אמיתי ולא פיקטיבי היה על התובע לפנות לעו"ד אורנים בהתאם לסעיף הבוררות בהסכם במקום להגיש תביעה זו כנגד אחיו.
ח. בשום מקום בשלושת ההסכמים לא נקבע כי לתובע יש זכות לרשום את מחצית המניות על שמו. להיפך, נקבעו מנגנונים שונים לחלוטין. נקבע כי צד א', קרי הנתבע ימשיך ויחזיק בחלקו בחברה על שמו וכי רק בתמורה להשקעת כספים ביחד עם יתר בעלי המניות יהיה זכאי צד ב', קרי התובע לקבל 50% מרווחי/ הפסדי צד א' על פי חלקו בפרויקט. לכן הגשת תביעה זו הינה הוכחה כי מדובר בהסכמים פיקטיביים שכן הוכח שהתובע לא השקיע כספים יחד עם יתר בעלי המניות, כשהצדדים לא הציגו כלפי אף צד שלישי את ההסכמים הנ"ל.
ט. כן, הסכום בסך של 400,000 ₪ שהתובע טוען שהעביר לשותף של אחיו בנתבעת 2 הועבר כהלוואה בלבד, ויש בכך הוכחה לכך שלא מדובר בשותף בחברה, שכן שותף משקיע בעסק ולא מלווה לשותף אחר.
י. בנוסף, בין בני הזוג התנהלו הליכים משפטיים קודמים בבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2012 כאשר במסגרת התביעה הרכושית בתמ"ש 24458-09-12 הצהיר הנתבע כי הוא לא מסתיר דבר מהנתבעת ואף הסכים למינוי רואה חשבון להערכת שווי המניות. בכתב ההגנה הצהיר הנתבע כי על שמו 25% ממניות הנתבעת 3 ו-50% ממניות הנתבעת 4 (שכן הנתבעת 2 טרם נוסדה) מבלי להזכיר כלל את התובע. כן, התובע מטעמו לא הגיש כל בקשה לסעד זמני ו/או התנגד לסעדים הזמניים שהוטלו בשנת 2012 על מניות הנתבע בנתבעות 2-4, ויש בכך כדי להעיד כי התובע אינו סבור באמת כי יש לו זכויות בחברות.
דיון והכרעה:
12. במקרה דנן, לאחר שעיינתי ובחנתי את מכלול הטענות והראיות וכן שמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם, נחה דעתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הינו בעלים של מחצית מזכויותיו של הנתבע בחברות 2-4, ואפרט נימוקיי לכך:
אי רישום התובע כבעל מניות בחברות 2-4:
13. במקרה דנן, אין חולק כי התובע אינו רשום כבעל מניות בחברות 2-4 ואף אינו משמש כבעל תפקיד בחברות אלו. בה"פ 55724-04-13 איפרגן נ' ברנס (21.12.2014) נפסק ע"י בית המשפט כדלקמן:
"ככלל "מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו" (סעיף 133 (א) לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). עוד קובע חוק החברות כי "בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות, או מי שאוחז בשטר מניה" (סעיף 176 לחוק החברות). בעניין רישום פעולות מסוימות ברשם החברות נקבע זה מכבר כי "הן פעולות דקלרטיביות ולא קונסטיטוטיביות"... עם זאת, נקבע כי הרישום ברשם החברות הוא בגדר "ראיה קבילה בעלת משקל" ...משקלם המצטבר של כל אלה מביא אכן לכלל המסקנה כי המבקש מבית המשפט ליתן סעד הצהרתי העומד בניגוד לרישום ברשם החברות "מחויב בנטל הוכחה מוגבר" ... העולה מכל האמור לעיל הוא כי על המבקש מוטל נטל הוכחה נכבד ביותר, כאשר עליו לשכנע את בית המשפט כי הרישום ברשם החברות אינו משקף את המציאות".
14. כידוע, חרף מעמדו הדקלרטיבי של רשם החברות, אזי בפועל קיימת משמעות לרישום זה בפרט בכל הנוגע להסתמכותם של צדדים שלישיים עליו. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט בת.א. (ת"א) 10603-08-21 עירן בנעזרי נ' קיואן פרויקיטים בע"מ (16.11.2021) כדלקמן:
"בפרט נכונים הדברים, שעה שאין מחלוקת כי גם בהינתן מעמדו הדקלרטיבי בלבד של רשם החברות; אזי בחיי המעשה, בוודאי שעשויה להיות משמעות גם לרישום זה, ובפרט – להסתמכותם של גורמים שלישיים עליו, כך שבמקרה של מרשם שגוי, עשוי הדבר להוות מכשול בפניהם. זאת, הן מנקודת מבטו של התובע (ובכל הנוגע להשלכות היותו בעל מניות בחברה מפרת חוק); הן מנקודת מבט של צדדים שלישיים המבקשים להסתמך על נכונותו של המרשם. במקרה כאמור, אף מצופה מבעל ממניות או נושא משרה – שהרישום לגביו אינו משקף את מצב הדברים בפועל נאמנה, לפעול על מנת לתקן את הרישום, וכפי שעשה התובע במקרה דנא".
15. במקרה דנן, עיון בתדפיסי מידע מרשם החברות (נספח א' לכתב התביעה) מלמד בבירור כי התובע אינו רשום כבעל מניות בחברות וכי בעלי המניות הרשומים בנתבעת 2 הם: הנתבע ומר י' מ' בלבד; בעלי המניות הרשומים בנתבעת 3 הם: מר ק' מ', הנתבע, מר ר' י' א' ו- כ' ס' בע"מ בלבד; ובעלי המניות הרשומים בנתבעת 4 הם: מר ק' מ', הנתבע, מר י' ט' –ט' ס' ל' ור' א' י' בלבד.
16. כן, עולה כי עסקינן בחברות קטנות של שניים שלושה שותפים כאשר כל השותפים בכל אחת מהחברות רשומים בפועל כבעלי מניות בה; בנוסף, שם כל אחת מהחברות מורכב מראשי תיבות של מייסדי החברה ובעלי והמניות בה ללא אזכור שמו של התובע. בנוסף, התובע לא פעל לשינוי המרשם כבעל מניות לאורך השנים ממועד הקמת החברות ואף לא הסביר מדוע נמנע מלעשות כן. ברי כי מכלול אינדיקציות אלו מחזקות את גרסת הנתבעת לפיה אין לתובע כל זכויות בחברות אלו.
17. בנוסף, התובע משתית את תביעתו להירשם כבעלים במחצית המניות של הנתבע על דיני השותפות כאשר ספק אם ניתן להידרש אליהם עת עסקינן בחברה בע"מ אשר בעניינה חל חוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"). חוק החברות הינו החוק הספציפי הנוהג בכגון דא אשר קובע את זכויות בעל המניות בחברה, אופן העברת המניות בחברה, היחסים בין החברה לבעל המניות וכו'. למותר לציין כי התובע לא הציג כל מסמך רלבנטי ובכלל כך תקנון החברה ו/או פרוטוקולים של החברה ו/או כל מסמך אחר אשר מבסס את זכותו להירשם כבעל מניות בחברות ו/או כבעל תפקיד כל שהוא בחברה, וזאת בניגוד לסעדים להם עתר בתביעתו (סעיף 21 ב' וג' לכתב התביעה).
18. אשר על כן, דין עתירת התובע לפיה קיימות לו זכויות כלשהן בחברות 2-4 בהתאם לחוק החברות – להידחות מכל וכל.
אי קיומם של יחסי שותפות בהתאם למבחנים הקבועים בדין ובפסיקה:
19. גם בהיבט של יחסי שותפות בין התובע לנתבע וחרף ההסכמים שצורפו, שוכנעתי כי התובע לא הצליח להרים את הנטל להוכיח יחסי שותפות אמיתיים וממשיים בהתאם להוראות הדין והפסיקה הנוהגת, כמפורט להלן.
קשרי שותפות – מתווה נורמטיבי: