36. המושג "קשרי שותפות" מוגדר בסעיף 1 לפקודת השותפויות [נוסח משולב], תשל"ה – 1975 (להלן: "פקודת השותפויות") כך: "הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים...". על פי הגדרה זו, יש צורך בקיומם של שלושה תנאים לשם יצירת וקיומם של קשרי שותפות: קשר בין בני אדם; ניהול עסק על-ידם ביחד; הפקת רווחים כמטרה לניהול המשותף של העסק.
20. יצוין, כי הפקודה איננה קובעת שהסכם בכתב מהווה תנאי לקיומה של שותפות ובכל מקרה על בית המשפט לבחון האם הצדדים ראו את עצמם כשותפים, אם לא והאם בנסיבות שנוצרו האדם הסביר יכול ללמוד שכוונת הצדדים היתה ליצור יחסי שותפות ביניהם. כוונת הצדדים יכול שתילמד מזכותם של הצדדים לנהל את העסק ולחייב אחד את השני, מהשתתפותם השווה ברווחי העסק, האופן שבו הוצגו לציבור וכיוצא בזה, כל מקרה לפי נסיבותיו (ר' ע"א 262/86 וולטר רוט ואחרים נ' DEAK AND CO., מה(2), 353; ע"א 727/88 שוורץ נ' רנן, פ"ד מו (5), 851).
21. אשר לרישום השותפות מורה אותנו סעיף 4 לפקודת השותפויות כך: "שותפות שנתכוננה לשם ניהול עסק, חייבת ברישום לפי הוראות פקודה זו תוך חודש מן היום שנתכוננה; להוציא שותפות בין חקלאים לשם מיזם משותף בקשר עם עיבוד אדמה". עם זאת, בסעיף 6 לפקודת השותפויות נקבע כי במקרים בהם השותפות לא נרשמה, אין בכך בכדי לקבוע בהכרח שלא קיימת שותפות וכלשון הסעיף: "שותפות החייבת ברישום ולא נרשמה כדין, דינו של כל שותף – קנס 15 לירות לכל יום שבו נמשכת העבירה; אולם אי –רישומה של שותפות לא ישפיע בשיקול אם השותפות קיימת ואם לאו".
22. השאלה האם בין בעלי דין נקשר הסכם המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות, היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה של עובדה היא (ר' ע"א 609/78 משה קן תור נ' אמנון גלבוע, פ"ד לד(1), 239).
23. הוראת סעיף 2 לפקודת השותפויות שכותרתו "צורות שיתוף שאינן קשרי שותפות" היא הוראה מנחה, על דרך השלילה ועל דרך החיוב, באלו נסיבות ניתן להסיק קיומה של שותפות ואימתי היחסים שבין הצדדים על כל מורכבותם אינם מגיעים לכלל שותפות (ע"א 654/88 בן אליהו נ' דגן (פורסם במאגרים); ע"א 167/89 תנעמי נ' חמסי (7.4.1992)), וזו לשונה:
"(1) שיתוף מכל צורה או הגדר בנכס או בכל זכות בו – אין בכך בלבד כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים המגיעים מן השימוש בהם;
(2) נטילת חלק בהכנסה ברוטו מנכס, היא בלבד אינה יוצרת קשרי שותפות, בין שנוטלי החלק יש להם בנכס זכות או טובת הנאה משותפות ובין שאין להם;
(3) הנפרע חוב או סכום קצוב אחר, בין בשיעורין ובין בצורה אחרת, מתוך רווחיו הנצמחים של עסק, איננו נעשה בשל כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;
(4) חוזה, שעל פיו עובדו או שלוחו של בעל עסק יקבל את גמולו בחלק מרווחיו של העסק, אין בו בלבד כדי לעשות את העובד או את השלוח שותף בעסק או חב כשותף בו;
(5) בן זוגו או ילדו של שותף שנפטר או התלוי בנפטר, המקבל בדרך של אנונה חלק מרווחי העסק שהנפטר היה שותף בו, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;
(6) המלווה כסף למי שעושה עסק או עומד לעשות עסק, ועל פי החוזה שביניהם יקבל המלווה ריבית בשיעור משתנה לפי רווחי העסק, או יקבל חלק ברווחים – אין המלווה נעשה משום כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;
(7) המקבל, בדרך של אנונה או בדרך אחרת, חלק ברווחי עסק כתמורה בעד מכירת המוניטין של העסק, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;
(8) חוץ מן האמור לעיל בסעיף זה, תהא קבלת חלק ברווחי עסק, או כל תשלום התלוי ברווחי עסק או המשתנה לפיהם, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שניתן לסתור ראיה זו בשים לב לכל נסיבות העסקה שבין הצדדים".
24. בנוסף לאינדיקציות הנ"ל, נקבעו בפסיקה מספר סימני היכר אשר יכולים ללמד על קיומה של שותפות ובהם: כוונת הצדדים להיות שותפים, הצגתם כלפי הציבור כשותפים, השתתפות הצדדים ברווחים ובהפסדים, משכם של הקשרים העסקיים בין הצדדים, השתתפות בשימוש ובהחזקה בנכסי השותפות, השתתפות בניהול העסקים, זכות הדדית של הצדדים להטיל חובות הנובעים מהעסק האחד על השני, ועוד (ע"א 609/78 לעיל; ע"א 654/88 לעיל; ע"א 727/88 לעיל; ע"א 682/87 הפניקס נ' אקרמן, פ"ד מג(2) 825). כן נקבע, כי חלוקת רווחים נטו והשתתפות בהפסדים המסכנים את ההשקעה הן מסימני ההיכר של השותפות (ע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ נ' ישראל ויהודית פישל, פ"ד מ (4) 319, בעמ' 324). עוד נקבע כי לצורך הכרעה בדבר קיום שותפות, המבחן החשוב הוא זה של חלוקת הפסדים (ע"א 682/87 לעיל).
25. אשר לנטל ההוכחה: נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת קיומם של יחסי שותפות מוטל על הטוען זאת, ובענייננו – על התובע (ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2711/06 סדלינסקי נ' מלינגר (פורסם במאגרים, 3.4.11); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2154-07 אופקים סוכנות לביטוח בע"מ נ' תשובה (פורסם במאגרים, 21.8.11); ת"א (ת"א) 29617-04-10 אברהימי נ' גלזר (פורסם במאגרים, 23.1.14)).
26. בנוסף, יש לציין כי על כל הסכם שותפות חלה מערכת דינים כפולה: כחוזה שותפות, חלים עליו הדינים המיוחדים הקבועים בפקודת השותפויות. בנוסף, יש להחיל את דין החוזים הכללי (ז' יהודאי, דיני שותפות בישראל, הוצ' תמר, תשמ"ט, בעמ' 32). כמו בכל חוזה, כך גם בחוזה שותפות, מצויה דרישה יסודית כי תהיה לצדדים גמירות-דעת להתקשר בהסכם. הכוונה אינה לרצון מופשט להיקשר בהסכם כלשהו (ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה 2, תשנ"ה, בעמ' 86). זאת ועוד, את גמירות הדעת יש לבחון דרך עיניו של מתקשר סביר במעמדם של המתקשרים (ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן ואח', פ"ד נ (5)).
מן הכלל אל הפרט, לענייננו:
27. יישום הכללים הנ"ל לענייננו, מלמד כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל הרובץ לפתחו להוכחת קיומה של שותפות עם הנתבע בזכויותיו בחברות 2-4, ואפרט;
28. ראשית, אציין כי בגרסת התובע נפלו תמיהות ותהיות רבות וכן סתירות בנוגע למועד ולאופן יצירת השותפות הנטענת שיש בהן כדי לפגום במהימנות התובע. כך, בתחילה, טען התובע כי הוא פנה בשנת 2010 לאחיו הנתבע והציע לו להצטרף "לעסקיו" ולשתף עמו פעולה במיזמים שונים (סעיף 4 לכתב התביעה; סעיף 5 לתצהיר התובע), אולם לאחר מכן שינה את גרסתו וטען שהכל נעשה יחד וכי הוא ואחיו הנתבע "יוזמים ביחד". כך מתוך עדותו:
"ש: אני רואה שרק בשנת 2010 אתה טוען שהצעת לאחיך ג' לשתף פעולה במיזמים עסקיים.
ת: נכון.
ש: האם הכוונה שהוא יצטרף אליך או הכוונה שאתה תצטרף אליו?
ת: שהוא יצטרף אלי, ביחד, שיתוף פעולה. אחים זה דם. דם זה לא מים.
ש: אני יודע.
ת: אז זהו,
ש: בייחוד במשפחת ל'. בייחוד כשהולכים לדבר על זה.
ת: (לא ברור) ככה עקום, ישר.
ש: עכשיו,
..
ש: זאת אומרת שהיוזם זה אתה.
ת: יוזמים ביחד.
ש: אבל אמרת מקודם שהוא הצטרף אליך.
ת: אני והוא עושים הכל ביחד..." (עמ' 30, ש' 31- עמ' 31, ש' 11).
29. כן, בהמשך עדותו ולאחר שהוצגו בפניו תדפיסים מרשם החברות מהם עולה כי החברות הוקמו לפני שנחתמו הסכמי השותפות, הודה התובע כי הנתבע כבר הקים לבדו את החברות לפני שנחתמו ההסכמים ביניהם (עמ' 32 ש' 15 – עמ' 33 ש' 3).
30. יוצא אפוא כי טענת התובע כי הוא שפנה מלכתחילה לאחיו הנתבע והציע לו להצטרף אליו למיזמים העסקיים עוד לפני הקמת החברות ולא להיפך, עומדת בסתירה לכך שמי שנרשם בפועל כבעל מניות בחברות 2-4 אשר הוקמו לאחר מכן בשנים 2010, 2011 ו-2015, הוא הנתבע בלבד. כן, טענה זו עומדת בסתירה לכך ששם החברות 2-4 היה מורכב מראשי התיבות של בעלי המניות והמייסדים ובכלל כך הנתבע ללא אזכור שמו של התובע אשר לטענתו יזם את קיומה של השותפות בחברות 2-4 מלכתחילה.
31. שנית, במקרה דנן, לא ניתן להתעלם מכך שלא קיים כל ביטוי חיצוני רשמי לקשרי השותפות בין התובע לנתבע למעט הסכמי השותפות הנטענים, שהינם מסמכים פנימיים בין התובע לנתבע. כן, בניגוד לסעיף 4 לפקודת השותפויות הקובע כי שותפות שהוקמה לשם ניהול עסק חייבת ברישום, לא נרשמה השותפות כמתחייב. אומנם סעיף 6 לפקודת השותפויות קובע כי אי רשומה של השותפות אינו מאיין את תוקפה, אולם בעצם אי מתן גושפנקא חוקית חיצונית לקיומה של השותפות כמתחייב בחוק ודווקא בשים לב לקיומם של ההסכמים הנטענים שלא היתה כל מניעה לרשמם, יש כדי לחזק את טענת הנתבעת כי לא מדובר בשותפות אמיתית בין התובע והנתבע. כן, לא ניתן כל הסבר מדוע ממועד הקמת החברות ולמעשה עד היום, לא נרשמה השותפות בין הצדדים.
32. בנוסף, מעדויות התובע והעדים מטעמו עלה באופן ברור כי התובע לא נרשם באף במסמך הנוגע לשותפות ולחברות לרבות הסכמי התקשרות מול בעלי הקרקע, בנקים, חברות ביטוח, קבלנים, משקיעים, רוכשי דירות, רשויות המס וכו'. כן, הוכח כי השותפות לא הוצגה כלפי גורמים רשמיים עמם החברות באו במגע כגון רשויות המס, עיריות, בנקים, נותני מימון וכו'.
33. כמו כן, התובע אישר בחקירתו כי למרות שהינו עצמאי ומחויב בהגשת הצהרות הון על כלל זכויותיו, אזי הוא לא דיווח במסגרת הצהרת הון שהגיש לרשויות המס על השותפות הנטענת, והתנהלות זו מחזקת את המסקנה כי לא המדובר בשותפות אמיתית כמתחייב על פי החוק. להלן עדות התובע בעניין זה:
"ש: בתור עצמאי יש לך, אני מניח, הצהרת הון. הגשת פעם הצהרת הון?
ת: ברור.
ש: ובהצהרת הון, האם הצהרת על החברות האלו? כן או לא?
ת: לא. לא.
ש: לא הצהרת?
ת: לא. כי אין עוד רווחים.
ש: רגע, אתה בהצהרת הון,
ת: כשיהיה רווחים אני מצהיר, לא כרגע.
ש: לא, בהצהרת הון אתה צריך להצהיר על ההון שלך.
ת: כל עוד יש רווחים. כרגע לא הצהרתי, כי אין רווחים.
ש: לא. זה לא דו"ח למס, אני מדבר על הצהרת הון.
ת: לא.
ש: לא הצהרת על החברות האלה.
ת: לא. כי אין רווחים כרגע.
ש: לא, אבל אני לא מדבר על רווחים, עוד פעם. בהצהרת הון, אם יש לך שעון מאוד יקר, או אם יש לך תכשיט, אתה, זה צריך גם להצהיר. אם יש לך הסכם שותפות, אתה גם על זה צריך להצהיר.
ת: אני לא הצהרתי כל עוד אין רווחים. כשיהיה רווחים אני יוציא חשבונית לגבי, ויקבל את החלק שלי מצ'ק לג', בחברה שלו, בשותפות שלנו. זה מה העיד כאן הרואה חשבון שלי.
ש: ולרשויות המס הצהרת על החברות האלה?
ת: לא קיבלתי עוד כסף, איך אני יכול להצהיר?" (עמ' 37, ש' 27 – עמ' 38, ש' 14).
34. כן, בהמשך העיד התובע כי למרות האמור בהסכם השותפות בינו לבין הנתבע על פיו עליהם להוציא חשבוניות מס בגין העברות כספים לחברה, השיב התובע כי בפועל לא הוציאו חשבוניות וכדבריו: "העברה בין אח לאח לא צריך להוציא חשבוניות. הכל בסדר" ובהמשך: "לא מוציאים חשבוניות" (עמ' 46 לפרוט' ש' 27- 31).
35. בנוסף, העד מר מר ק' מ' שהובא לעדות מטעם התובע, נשאל מדוע התובע לא רשום באופן מסודר כשותף, השיב: "זה לא אותי אתה צריך לשאול. אתה צריך לשאול את ג' וא'. אני לא יודע" (עמ' 18 ש' 6-8).
36. מכל האמור לעיל, עולה כי התובע אינו חתום על אף מסמך בקשר לחברות שנערך מול צדדים שלישיים. כמו כן, השותפות הנטענת לא הוצגה מול גורמים רשמיים, לא ברשם השותפויות, לא ברשות המיסים לא במסמכי החברה וכו' ואף לא מול גופים רשמיים עמם החברות באו במגע כגון עיריות, בנקים, גופים מממנים, חברות ביטוח וכו', ויש בכל האמור כדי לחזק את גרסת הנתבעת כי אין המדובר בשותפות אמיתית.
37. שלישית, עיון בהסכמי השותפות הנטענים שצירף התובע (ת/2, ת/3, ת/4) מלמד כי רב הנסתר בהם על הגלוי, ואסביר טעמיי לכך:
38. ראשית, מדובר בנוסח כמעט זהה של הסכמי שותפות בשינויים מינוריים בלבד, כאשר ההסכמים מנוסחים באופן כללי וכוללני מאד, ללא פירוט סכום ההשקעה הנדרש מכל משותף, מהו אחוז הרווח שיגרוף כל שותף בהתאם להשקעתו, ללא פירוט תאריכים ו/או יעדים לפעילות החברה וללא פירוט חלוקת רווחים ו/או הפסדים בין השותפים להסכם.
39. שנית, בשום מקום בהסכמים לא נקבע כי לתובע יש זכות לרשום את מחצית המניות על שמו, להיפך – בהסכמים נקבעו מנגנונים שונים לחלוטין. כך למשל, נקבע באופן מפורש כי צד א', קרי הנתבע ימשיך ויחזיק בחלקו בחברה על שמו וכן נקבע כי רק בתמורה להשקעת כספים ביחד עם יתר בעלי המניות יהיה זכאי צד ב', קרי התובע לקבל 50% מרווחי/הפסדי צד א' וזאת על פי חלקו בפרויקט. לנוכח האמור, אין לקבל עתירת התובע לרישום זכויותיו בחברות 2-4 וזאת בניגוד לאמור בהסכם.
40. שלישית, ניכר בהסכמים חוסר היגיון כלכלי הן בהיבט זה שלטענת התובע עצמו השקיע כספים בחברה וכן השקיע רבות מזמנו וממרצו, אולם בפועל על פי ההסכמים הוא אינו זכאי להחזיק כלל במניות החברה.
41. רביעית, לא נקבע מתי ואיך יבוצעו ההשקעות של התובע בחברות, אילו סכומים נדרשים מהתובע להשקעה, מהו אחוז הרווח שיש לכך אחד מהשותפים, ויש בכך כדי להעיד על העדר מסוימות שהינה מסימניה המובהקים של גמירות דעת להתקשר בהסכם.
42. חמישית, על פי ההסכמים עולה בבירור כי עיקר הסיכון מוטל על הנתבע בלבד שכן רק הנתבע נוטל הלוואות ו/או בעל התחייבויות מול צדדים שלישיים ואילו התובע שאינו נוטל כל סיכון ומשקיע את זמנו ומרצו ו/או משקיע כספים לא מוגדרים, יהיה זכאי לרווח של 50% מזכויותיו של הנתבע בחברות. באשר להפסדים, בשים לב לכך שאין כל ביטוי רשמי חיצוני לשותפות מעבר לשותפות בין הצדדים, אזי גם בהיבט הזה מירב הסיכון מוטל על הנתבע בלבד.
43. שישית, מעדות התובע עולה כי הצדדים כלל לא פעלו על פי הוראות ההסכמים שכן נקבע בהסכמים כי בכל סכסוך או מחלוקת בין התובע לנתבע נדרש להכריע כבורר עורך הדין א' א' (המייצג את הנתבע בבית הדין הרבני), אולם למרות זאת, התובע הגיש תביעה לבית המשפט חלף פנייה למנגנון הבוררות. כמו כן, בהסכמים נקבע באופן מפורש שיש למנות רואה חשבון ולהוציא חשבונות מס כדין עבור כל רכישה, דבר שלא נעשה בפועל.
44. למותר לציין כי התובע לא זימן לעדות את עורך הדין שערך את ההסכמים בין התובע לנתבע באופן שניתן יהיה לפזר את הערפל מעל ההסכמים הנטענים, ואף לא נתן כל הסבר לאי זימונו כנדרש, ואף התנהלות זו נזקפת לחובתו.
45. רביעית ועיקר, התובע לא הוכיח כי השקיע השקעות כספיות משמעותיות בשותפות וכן לא הוכיח כי נטל סיכון כלכלי בחברה כך שהוא יחוייב בגין הפסדים או בגין התחייבות לבנקים והלוואות שניטלו, וזאת לעומת הנתבע לגביו נטען כי השקיע כמה מיליוני ₪ בחברות. כאמור, נושא שיעור ההשקעות בשותפות מהווה אחת האינדיקציות המשמעותיות לבחינת קיומה של שותפות.
46. לטענת התובע, הוא השקיע בחברות 2-4 (אשר השותפות היא לכאורה חלק מהן) סך של 210,000 ₪ בלבד. יצוין, כי גם הנתבעת אישרה בחקירתה כי התובע העביר לנתבע סך של 210,000 ₪ אולם טענה כי אין המדובר בהשקעה אלא בהלוואה שניתנה (עמ' 60 ש' 14-18, עמ' 61 ש' 30-32). אכן, התובע לא הוכיח כי סכום זה ניתן כהשקעה בחברות וכן לא צירף כל חשבונית מס כמתחייב מהסכם השותפות, המעיד כי סכום זה אכן ניתן כהשקעה בשותפות ולא כהלוואה ואף לא הוכיח באיזו חברה מהנתבעות 2-4 הושקע סכום זה.
47. לא זו אף זו, הסך של 210,000 ₪ שהושקע לטענת התובע בחברות הושקע רק בשנת 2017, בסמוך לפרוץ הסכסוך בין בני הזוג, בעוד שההסכמים שהוצגו נחתמו בשנים 2010, 2011 ו – 2015, כך שגם המועד והעיתוי שבו הושקעו הכספים הינם תמוהים הן בהיבט זה שהועברו כספים לכאורה לנתבע לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים והן בהיבט זה שלא סביר ששותף שהינו שותף שווה זכויות יתחיל להשקיע בחברות רק בחלוף מספר שנים ממועד הקמתן וכ- 7 שנים לאחר הקמת החברה הראשונה.
48. על מנת להמחיש את התמיהות והתהיות בעדותו של התובע בנוגע להשקעותיו בחברות, נביא להלן מתוך עדותו:
"ש: סך הכל העברת לג' 210 ₪ בלבד, אתה מאשר?
ת: מאשר.
ש: ורק ב-2017. לפי מה שהצהרת, רק החל מ-2017 העברת את הכספים.
ת: מאשר, כן.
ש: כלומר, עד 2017 לא העברת לג' כספים.
ת: העברתי לו כסף על ---, אמרתי לך.
ש: אבל אתה רשמת פה ש,
ת: העברתי את זה של ה---, ב-2010 העברתי כסף.
ש: ואיפה יש לנו אסמכתא על זה? למה לא הגשת את זה ל,
ת: לא, רואה חשבון" (עמ' 45, ש' 27-עמ' 46, ש' 2).