35. שירות אישי - אין חולק, ואף לא נטען אחרת על ידי הנתבעת, כי התובע ביצע עבודתו באופן אישי וכי לא העסיק עובדים. היבט זה יכול להעיד על עבודה כעובד שכיר, אולם לא באופן מובהק, שכן לא ניתן לשקול אותו במנותק מכך שעבודת התובע התבססה על כישוריו כמשווק. נזכיר, שגם בהתקשרויות שאינן יחסי עבודה יכול שייקבע כי השירות יינתן באופן אישי. כך למשל, במקרה של התקשרות עם רופא מסוים, בשל המוניטין והניסיון שצבר או התקשרות עם נותן שירותים בעלת מומחיות אחרת, כגון שרברב.
האופן שבו הוצגו היחסים בין הצדדים לגורמים שלישיים
36. מהראיות עולה כי התובע הוצג לעתים כעובד של הנתבעת. התובע השתתף בפרסומים של הנתבעת במסגרת רשתות חברתיות וכן הציג עצמו כמנכ"ל הנתבעת או כשותף בה, בהתאם להוראות הנתבעת. עם זאת, לאור העובדה שהרוב המכריע של ההיבטים של ההתקשרות בין הצדדים מביא למסקנה כי לתובע היה עסק עצמאי, במסגרתו התקשר עם הנתבעת, אנו סבורים שאין בעובדות אלה להביא למסקנה שהתובע היה "עובד" של הנתבעת.
37. אשר לכרטיס הביקור שנמסר לתובע – במכלול הראיות והעדויות שתוארו לעיל, איננו סבורים שהעובדה שהנתבעת נתנה בידי התובע, במסגרת כנס שיווקי, כרטיס ביקור בו הוצג כמנכ"ל שלה, מלמדת על יחסי עבודה בין הצדדים. לא נטען וברור לכל שהתובע לא היה מנכ"ל של הנתבעת, כך שתוכן הכרטיס לא היה נכון, בכל היבט.
38. עוד יש לזכור כי בסופו של יום, מדובר בהתקשרויות מסחריות, בהן התובע פעל כמי שהיה "הפנים" של הנתבעת והוא אף חלק איתה את העמלות בגין העסקאות. זאת כיוון שהנתבעת תרמה להתקשרות את ה"לידים" ואת המוניטין שלה בתחום הזכיינות, ואילו התובע הוא שיצר בפועל את ההתקשרויות החוזיות עם הזכיינים הפוטנציאליים. לראיה וכפי שכבר תואר לעיל, גם בתצהיר מטעם התובע, במסגרת סכסוך משפטי עם אחת הלקוחות, התובע ציין שהוא משווק מטעם הנתבעת ולא עובד שלה.
39. להשלמת הדיון נוסיף, כי ממכלול הראיות ניתן להגיע למסקנה כי יחסי הצדדים היו קרובים יותר ליחסי סוכנות. עם זאת יש להוסיף שעל פי הוראת סעיף 2 לחוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), תשע"ב - 2012, ספק אם חוק זה חל על הצדדים ואם התקשרות בזכיינות מהווה "רכישת טובין המשווקים על ידי הספק" (ר' הגדרת חוזה סוכנות בחוק: "חוזה סוכנות הוא חוזה בתמורה בין ספק ובין סוכן מסחרי, שבו הספק מייפה את כוחו של הסוכן המסחרי בהרשאה מתמשכת לאיתור לקוחות חדשים או להתקשרות נוספת עם לקוחות קיימים, לשם רכישת טובין המשווקים על ידי הספק, בלי שמתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד או קשרי שותפות").
מכל מקום, מבחינה מהותית – מהראיות עולה ברורות כי התובע קיבל "לידים" מהנתבעת, היה אמור ליצור קשר עם אותם "לידים", במטרה להביא אותם בסופו של דבר להסכם זכיינות, תוצאה שהיתה מביאה לתשלום עמלה מהלקוחות, ממנה שולמה גם העמלה לתובע.