35. ובאשר לסעד האכיפה – ראשית יובהר, כי להבדיל מתרופת הביטול שהיא עצמאית, תרופת האכיפה היא שיפוטית, ועל המבקש אכיפה לפנות בתביעה לבית המשפט. עם זאת, זכות האכיפה נוצרת מיד עם הפרת החוזה והיא זכות שבדין.
36. במשפט הישראלי זוכה תרופת האכיפה לתמיכה ברורה וחד משמעית, כעולה בראש ובראשונה מסעיפים 2 ו-3 לחוק התרופות במסגרתם הועלתה האכיפה למעמד של זכות שבדין, והוצבה כתרופה הראשונה מבין אלו שנקבעו ע"י המחוקק. גם בפסיקה התבסס מעמדה של תרופת האכיפה כראשונה וכעיקרית הניתנת במקרים של הפרת חוזה (ראו למשל: ע"א 91/75 פרץ נ' ביטון, פ"ד ל(1)367, 373; ע"א 48/81 פומרנץ נ' ק.ד.ש. בנין והשקעות בע"מ, פ"ד לח(2)813, 817; ע"א 3023/91 ינאי נ' יחיא, פ"ד מז(4)773, 778 ועוד רבים).
לכאורה תפישת החוזה כמעניק זכות לאכיפתו בעין אינה עולה בקנה אחד עם הגישה הכלכלית של המשפט ועקרונותיה (אשר אחד היסודיים שבהם הוא תועלתנות), אך היא לא הרתיעה את בית המשפט העליון מלשוב ולבסס את מעמדה של האכיפה כתרופה ראשונה במעלה מבין התרופות, תוך שהוא שב ומדגיש בפסיקותיו מעמדו הרם של הערך של קיום חוזים (ראו למשל: ד"נ 20/82 אדרס חומרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה, פ"ד מב(1)221, 237, 278-279).
37. לצד זאת יש לזכור, כי בסעיף 3 סיפא לחוק התרופות נקבע, כי זכות הנפגע לאכיפה של החוזה כפופה לארבעה סייגים.
38. הסייג הרחב ביותר הוא סייג הצדק, הקבוע בס"ק 3(4) לחוק התרופות, והוא שולל את הזכות לאכיפה כאשר היא "בלתי צודקת בנסיבות העניין".
39. מבלי להרחיב היריעה יתר על המידה יאמר, כי המונח "צדק" בהקשר בו עסקינן עניינו צדק פרטי, דהיינו מנקודת מבטם של הצדדים לחוזה.
40. השיקולים שבית המשפט נזקק להם בבואו לערוך את מאזן הצדק הפרטי בין הנפגע והמפר הם רבים ומגוונים, אך ניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות: שיקולים הנוגעים להתנהגות הצדדים ושיקולים הנוגעים לאינטרסים שלהם באשר הם מתגבשים בעת מתן פסק הדין.
קבוצת השיקולים הראשונה בוחנת את מאזן האשמה הכולל שנוצר ביחסים בין הנפגע למפר, והשאלה הנשאלת בהקשר זה היא מי מבין הצדדים ראוי, נוכח התנהלותו הכללית כלפי הצד האחר, ליתר התחשבות בעניינו ובאיזו מידה. הפרה של החוזה מצד הנפגע כלפי המפר, בפרט אם היא יסודית, מהווה שיקול נכבד המטה מאזן הצדק לרעתו: "לעיתים הפרת חיוביו של צד המבקש אכיפה תביא את בית המשפט לידי מסקנה, כי בנסיבות העניין אין זה צודק להעניק לאותו צד סעד של אכיפה" (ע"א 288/80 וינקלר נ' ספיר סודרי בע"מ, פ"ד לו(2)365, 373).
עם זאת, נראה שהפרה ואפילו יסודית אינה בהכרח שוללת את זכות הנפגע-המפר לאכיפה, בפרט כאשר הוא חזר בו מן ההפרה והביע נכונות לקיים את חלקו: "...לא בהכרח שמור סעד האכיפה לנפגע לבדו, ויש שיינתן גם למפר החוזה. משנמנע המפר מלבטל את החוזה עקב הפרה, נשאר החוזה על מכונו ורשאי המפר לקיים מה שלא קיים בזמנו. משחזר המפר וגילה את דעתו לקיים את החיוב שהוטל עליו – במועד מאוחר מן המועד שנקבע בחוזה – יכול שיזכה בסעד של אכיפה. הזכות לאכיפה עומדת לו אפילו הוא מפר, ועל בית המשפט לבחון עם עומד נגדו החריג שבסעיף 3 (4) לחוק התרופות. הדבר תלוי בנסיבות המיוחדות של העניין ובאיזון ראוי בין שיקולי הצדק המטים את כפות המאזניים לזכות כל אחד מהמתדיינים" (ע"א 1084/99 עיני נ' קאסוטו, פ"ד נו(3)913, 924), וכן: "ההפרה היא שיקול שיש לשוקלו באיזון בין האינטרסים של הצדדים הנעשה לצורך מתן סעד האכיפה...בענייננו, גם אם אצא מתוך הנחה, כי המערערת הפרה את החוזה, עדיין האיזון הצודק בין האינטרסים של הצדדים מחייב את אכיפתו של החוזה, אם כי בתנאים מסויימים" (ע"א 1816/91 דלתא הנדסה בע"מ נ' שיכון עובדים, פורסם במאגרים האלקטרוניים).