השוואה להסדרים חקיקתיים נוספים של פיצויים סטטוטוריים
--- סוף עמוד 42 ---
17. סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע אינו ההסדר החקיקתי היחיד שבגדרו הכיר המחוקק באפשרות של פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק, תוך קביעת תקרה סטטוטורית ביחס לשיעורם. הסדרים דומים קיימים גם בסעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; סעיף 5(ב) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000; סעיף 10(א)(1) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988; סעיף 19נא לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998; סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, התשס"ז-2007 (להלן: חוק זכות יוצרים); וסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות). על כן, השאלה שבפנינו היא בעלת חשיבות רחבה ויכולה להתעורר גם בהקשרים נוספים.
18. לצד זאת, יש לזכור גם כי שיקולי המדיניות הנוגעים לעניין אינם זהים בהכרח בכל ההקשרים שצוינו. כאמור, כאשר מדובר בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע עומד תמיד ברקע הדברים החשש מפני "אפקט מצנן" שישפיע על חופש ביטוי (ראו: עניין ניידלי, בפסקה 38 לפסק דיני). זאת, כפי שציינתי בעבר, בין היתר, על רקע החשש "שהגשת תביעת לשון הרע תשמש, לעתים, לא רק ככלי לגיטימי להגנה על שמו הטוב של אדם, אלא כאמצעי להרתעה לא לגיטימית מפני השמעת ביקורת או מפני חשיפת האמת" (ראו: עניין דניאל, פסקה 7 לפסק דיני). הדברים אמורים בשים לב לתופעה הגוברת של מה שזכה לכינוי תביעות "השתקה" או "SLAPP" (Strategic Lawsuit against Public Participation) והשלכותיה השליליות על השיח הציבורי, כפי שהטעים גם חברי השופט סולברג (בפסקה 77 לפסק דינו). תופעה זו כבר זכתה להתייחסות נרחבת יחסית אף בשיטות משפט שונות (ראו: שחר טל "אימת הדיבה: מפת התמריצים להגשת תביעות SLAPP בישראל" משפטים מה 515 (2015)); רחל ארידור-הרשקוביץ ותהילה שוורץ אלטשולר תביעות השתקה: מאפיינים, סכנות ודרכי התמודדות, 144-96 (מחקר מדיניות 166, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2022)). הגם שסוגיה זו טרם זכתה להסדרה קונקרטית בחקיקה הישראלית, לא יכול להיות ספק ש"כל הרחבה של גבולות דיני הדיבה צריכה להיעשות תוך מודעות ורגישות גם לסוגיה זו" (עניין ניידלי, בפסקה 50 לפסק דיני).
19. עוד יש להוסיף, כפי שפירט גם חברי השופט סולברג בפסק דינו, כי בשניים מההסדרים הסטטוטוריים שנזכרו, המתייחסים לפגיעה בזכויות של קניין רוחני, נוספו הבהרות נוספות: מצד אחד – נקבע כי בית המשפט רשאי לפסוק לתובע פיצוי בגין כל עוולה או כל הפרה, ומצד אחר – נקבע כי יש לראות מסכת אחת של מעשים האסורים