העולה מהמקובץ: מבחן כפול – תוכן הפרסומים ומועדיהם
23. המסקנה המתקבלת מן הדברים שהוצגו היא כי מן הראוי לחתור לגישת ביניים, אשר תאפשר להוסיף על הפיצוי ללא הוכחת נזק במקרה של יותר מפרסום אחד, אך לא על בסיס של "מכפלות" עד בלי די במקרה של פרסומים רבים. כאמור, נקודת המוצא לדיון בענייננו היא קיומם של פרסומים שונים שמבחינת תוכנם, כל אחד בפני עצמו הוא לשון הרע. השאלה שיש להכריע בה היא אפוא באילו נסיבות הפרסומים האמורים ייחשבו יחדיו ל"אותה לשון הרע". בדומה להסדרים הנזכרים באשר להפרות או עוולות חוזרות בתחום הקניין הרוחני, גם בדיון במסגרת עוולת לשון הרע, יש לבחון מהי מידת עצמאותו של כל פרסום (ראו והשוו: ע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2) 254, 270-267 (1992)). באופן יותר קונקרטי, השאלה היא האם במקרה שבו המעוול אחראי למספר פרסומים, יש לראות כל אחד מהם כמנותק מהאחרים, או שמא יש לראות את הפרסומים כולם כחלק ממסכת כוללת אחת של דברי לשון הרע בעניין מסוים, דהיינו חלק בלתי נפרד של "אותה לשון הרע". לצורך כך יש מקום לעשות שימוש במבחני עזר שיסייעו לאתר את מידת ה"קירבה" בין הפרסומים או
--- סוף עמוד 45 ---
לחלופין לעמוד על העדר קירבה כזו. בדומה לחברי, אף אני סבורה כי שני מבחני עזר רלוונטיים הם מבחן תוכן הפרסום ומבחן מועד הפרסום. אולם, בניגוד אליו, עמדתי היא שבמקרה הרגיל מספר במות הפרסום וממילא זהות הנמענים שנחשפו לפרסום, אינם רלוונטיים לשאלת מידת עצמאותו של הפרסום. אבאר במה הדברים אמורים.
24. תוכן הפרסומים – אמת המידה המרכזית לענייננו, מטבע הדברים, נוגעת לתוכנם של הפרסומים השונים. בהיבט זה יש לבחון את השאלות הבאות: האם קיימת זהות מוחלטת או לפחות דמיון רב ביניהם? האם תוכנם נסב על אותו אירוע או אותם דברי גנאי? ככל שהתשובה לשאלות אלו היא חיובית כן מתעצמת ההצדקה לראות בפרסומים מסכת אחת, שהיא "אותה לשון הרע". הדברים נכונים אף בכיוון ההפוך – ככל שקיים הבדל מהותי בין תוכן הפרסומים, הרי שנגרמות פגיעות שונות בשמו הטוב של האדם שעליו נסבו הפרסומים. בהתאם, יש בכך לתמוך במסקנה כי מדובר בלשון הרע נפרדת. אמת מידה שניתן להסתייע בה לצורך כך היא האם הפרסומים מתייחסים זה לזה באופן שמאפשר להשקיף עליהם כעל מעין "אירוע מתגלגל"? ככל שהתשובה לכך היא בחיוב, והפרסומים קשורים זה לזה בתוכנם ואף מאזכרים האחד את קודמו, ניטה לראות בהם מסכת אחת אשר ניתן להשית בגינה פיצוי אחד (ראו והשוו: סעיף 56(ג) לחוק זכות יוצרים וסעיף 13(ב) לחוק עוולות מסחריות הנזכרים לעיל).