43. מהלכה למעשה – אם נקבץ את כל האמור לכדי מכלול אחד, מתבררת המסקנה כי הפרסום הראשון, המוקדם בזמן, עומד בפני עצמו, ואילו שלושת הפרסומים האחרונים מהווים שלושתם "אותה לשון הרע" ועל כן המשיב לא יכול לקבל בגינם פיצוי ללא הוכחת נזק יותר מפעם אחת, בהתאם להוראתו של סעיף 7א(ד) לחוק איסור לשון הרע.
44. המשיב אמנם עתר לפיצוי בגין נזק בסך 600,000 שקלים (ולמעשה העמיד את תביעתו על סכום זה משיקולי אגרה), אך כעולה מפסקי הדין של הערכאות הקודמות הוא לא הוכיח את נזקו בהתאם למסלול הפסיקתי הרגיל, ועל כן ניתן לו סעד במסלול הסטטוטורי בלבד. במסקנה זו לא מצאתי מקום להתערב (ואף לא נטען בפנינו כי כך יש לעשות). משאלו "גבולות הגזרה" של הדיון, המסקנה המתבקשת היא כי המשיב
--- סוף עמוד 53 ---
זכאי לפיצוי היכול להגיע, לכל היותר, עד פעמיים תקרת הפיצוי הסטטוטורי כפי שנקבע בחוק.
45. במקרה זה, בהתחשב בהיקף המצומצם של רשות הערעור שניתנה, לא ראיתי דרך להתערב בסכום הפיצוי שנקבע ביחס לכל עילה בבית המשפט המחוזי, הגם שלכאורה זה נפסק על הצד הגבוה. לפיכך, ומאחר שגם חברי השופט סולברג (בדומה לדעת הרוב בבית המשפט המחוזי) סבר כי סכום הפיצוי שיש לפסוק למשיב ביחס לכל עילה הוא 65,000 שקלים, דעתי היא כי יש להעמיד את סכום הפיצוי הכולל על 130,000 שקלים. אני מבקשת להטעים כי בעשותי כן אני מייחסת משקל לקביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לאופי הפגיעה והתקיימות יסוד ה"כוונה לפגוע" במשיב, וחרף העובדה שבמישור העקרוני אני סבורה שנדרשת זהירות בקביעת גובה הפיצוי, במובן זה שאין לפסוק את מלוא סכום הפיצוי הסטטוטורי באופן אוטומטי בתביעות מסוג זה. למעשה, אלמלא קביעות אלה של בית המשפט המחוזי הייתי נוטה לפסיקת פיצויים בשיעור נמוך יותר.
46. אכן, בטענותיו של המשיב הוא תיאר את הסבל שגרמה לו הפרשה. אולם, בסופו של דבר, הוא בחר לבסס את תביעתו על עוולת לשון הרע, ולא לכלול בתביעתו היבטים נוספים, כדוגמת פגיעה בפרטיות. משלא עשה כן, ממילא איננו יכולים להביא בחשבון אותם היבטים במסגרת קביעת מסגרת הפיצוי בהליך שעסק אך ורק בעוולת פרסום לשון הרע. למעשה, ניתן להוסיף ולומר, במבט כולל, כי בעיקרו של דבר המשיב בחר ללכת בדרך מאד מצמצמת בכל הנוגע לתביעת הפיצויים שלו – הן מבחינת סוג הנזקים שלהם טען והן מבחינת התמקדותו בתביעת פיצויים ללא הוכחת נזק.
47. לא ניתן לסיים מבלי לומר דבר מה על ההקשר שבו נטוע ההליך הנוכחי – הוראה במסגרת אקדמית ותחושת פגיעה מצד סטודנטית, שהולידה מצדה פרסומים לא ראויים. ללא קשר לתוצאה, יש מקום להביע צער על כך שאירוע לימודי הפך לאירוע משפטי. דומה שהכלים הפדגוגיים כשלו כולם. במבט הצופה פני עתיד יש מקום להקדיש מחשבה לכך ש"תאונה" במסגרת לימודים לא תהפוך בהכרח לאירוע שהמרכיב הדומיננטי בו הוא משפטי. גם אם הדבר אפשרי, דומה שאין זו הדרך המיטבית לטיפול בנושא. ניתן לצפות, ואף לקוות, כי מסגרות חינוכיות ולימודיות ימצאו את הדרך להנחיל לכלל החברים בקהילתם כלים להתמודדות עם אירועים משבריים מסוג זה.