14. אשר לפסיקת בית משפט זה בהקשר הנדון, יצוין כי ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף [פורסם בנבו] (14.8.2001), ציין הנשיא ברק את הדברים הבאים ביחס לסעיף 7א(ב) לחוק, אשר כאמור מורה כי "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק":
--- סוף עמוד 59 ---
"הוראה זו חוקקה לאחר האירועים נושא ערעור זה, ואין היא חלה עליהם. בחינתה של הוראה זו חורגת אפוא מגדריו של ערעור זה. היא מעוררת בעיות לא פשוטות של פירוש ותוקף. די אם נאמר, לצורכי ערעור זה, כי אין לקבל את עמדת המשיבים, שלפיה נקבע בהוראה זו רף עליון לפיצויים ללא הוכחת נזק. מטרתה של הוראה זו לקבוע רף תחתון המשחרר את הניזוק מהצורך להוכיח את נזקו" (פסקה 20; ההדגשה הוספה).
15. דברים אלו של הנשיא ברק הוזכרו על-ידי בית משפט זה בעניין נודלמן, שם טען המערער כי המשיבים לא הוכיחו את נזקם, ומשכך לא ניתן היה להשית עליו פיצוי החורג מהתקרה הקבועה בסעיף 7א. בית המשפט בעניין נודלמן קבע כי "סקירת ההיסטוריה החקיקתית של הוראה זו [סעיף 7א – י"ו] בחוק מלמדת כי תכליתו על פי מסמכי ההכנה לחקיקה, משקפת כוונה לקבוע רף מינימלי, אשר יאפשר פסיקת פיצוי משמעותי לנפגע גם ללא צורך בהוכחת נזק מיוחד או נזק כללי כלשהו" (פסקה 45; הדגשה הוספה). לנוכח האמור, נקבע שם כי תכליתו האובייקטיבית של סעיף 7א תסוכל "אם יינתן פירוש מרחיב להוראת חוק זו, המגביל את השיעור המקסימלי של הפיצוי שניתן להטיל על לשון הרע גם במצבים שבהם הובאו נתונים לבית המשפט ביחס לנזק כללי, גם אם לא הוכח נזק מיוחד. מטרת ההרתעה הטמונה ביסוד הוראה זו תושג רק אם יינתן לה פירוש מצמצם, המגביל את סמכות בית המשפט בפסיקת הפיצויים הנקובים בסעיף 7א למצבים בהם לא הוכח בפועל כל נזק לתובע – בין נזק מיוחד ובין נזק כללי. שאם לא כן, תסוכל מטרת ההרתעה, ועימה התכלית העיקרית שלשמה שולבה ההוראה בענין פיצוי ללא הוכחת נזק בחוק" (שם). בהמשך לכך נקבע כי "אין הכרח בהצגת ראיות ישירות לנזק כללי, אלא די אם הוכחו בפני בית המשפט נסיבות מטריאליות, המבססות קיומו של נזק כזה, והמניחות תשתית להערכת הנזק שנגרם" (פסקה 46).
16. בראי פסק הדין בעניין נודלמן, הובעה בספרות ביקורת, שלפיה ההבחנה בהקשר הנדון בין פיצויים "ללא הוכחת נזק" לבין פיצויים בגין "נזק כללי" איננה ברורה; וכי בשני המקרים מדובר בפיצוי שנפסק לפי הערכת בית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה (קרמרמן, בעמ' 927-926; גדרון, אילוז וריינזילבר, בעמ' 464, 473-472 (המחברים ערכו מחקר המבוסס על כל פסקי הדין (563) שניתנו בערכאות השונות בשנים 2011-2004 ונפסקו בהם פיצויים לפי החוק. המחברים עמדו על כך שתחילה ביקשו להתרשם מההבחנה בפסיקה בהקשר דנן בין פיצויים בגין "נזק כללי" לבין פיצויים "ללא הוכחת נזק" ולערוך במחקרם הבחנה דומה, "אולם באופן די מפתיע –