האם נוהל אספנים הינו בגדר חוזה אחיד
52. ניסתה התובעת לטעון בתביעתה כי מערכת היחסים בין הצדדים שהינה חוזית (החוזה המכונה ע"י הנתבעת "נוהל אספנים") מקימה חוזה אחיד הכולל תנאים מקפחים אותם יש לבטל. כך, סעיף 4 לנוהל האספנים מאפשר לנתבעת לשנות לפי רצונה את דמי העידוד ובכך יש כדי להוות תנאי מקפח בחוזה אחיד.
53. הנתבעת מצידה שללה את העובדה כי נוהל האספנים מהווה חוזה אחיד מאחר והתנהל מו"מ בין הצדדים קודם לחתימתו ולפיכך אין מדובר בתנאים מקפחים.
54. תחילה יצוין כי התובעת הצניעה את נושא החוזה האחיד בסיכומיה באופן המלמד על זניחת הטענה למעשה. מכל מקום הנתבעת המציאה לביהמ"ש כחלק מחומר ראיותיה את ההתכתבות שבין הצדדים ולמעשה ביססה ניהול מו"מ בין הצדדים ערב חתימת נוהל האספנים (ר' נספח 7 לתצהיר זרביב).
55. סעיף 3 לחוק חוזים האחידים, תשמ"ג-1982 קובע:
"3. בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו – בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות – משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן – תנאי מקפח)".
סעיף 4(2) קובע כי:
4".חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים:
(2) תנאי המקנה לספק זכות בלתי סבירה לבטל, להשעות או לדחות את ביצוע
החוזה, או לשנות את חיוביו המהותיים לפי החוזה";
56. בנסיבות לא יכול להיות חולק כי סעיפים 4.3 ו- 4.4 לנוהל האספנים מאפשרים לנתבעת לשנות משיעור דמי העידוד ו/או את כמות המכלים המינימאלית ואף לבטלם וכן לשנות מדמי העידוד המשתנים באופן דיפרנציאלי וכלשונם:
" ...התאגיד שומר על זכותו לשנות את גובה דמי העידוד ו/או את הכמות החודשית המינימאלית של מכלי המשקה הנדרשת לצורך קבלת דמי עידוד בכל עת ואף לבטלם כליל וזאת בהודעה של 30 ימים מראש...ולא תהיה לאספן כל טענה ו/או זכות בהקשר זה..."
"...אין באמור כדי לגרוע מזכות התאגיד לשלם דמי עידוד משתנים לאספנים באופן דיפרנציאלי ועל פי יעדים ואמות מידה ייחודיות שייקבעו לכל אספן. במקרה כאמור, יתווספו דמי העידוד המשתנים לדמי העידוד המינימאליים"
57. משמדובר בשיעור דמי עידוד שהינו למעשה שיעור התשלומים ולכן לטעמי הינו מהותי, כי אז על הנתבעת להוכיח שאין מדובר בתנאי בלתי סביר. לאור הניתוח כאמור לעיל ולאחר שהבהרתי כי לנתבעת הוכרה הזכות לשנות את שיעור דמי העידוד על ידי הגורמים המתאימים אצל הממונה על התחרות וכאשר ברור כי השינויים נועדו לאפשר לנתבעת לעמוד ביעדיה, מבלי להיכנס למצב בו לא תוכל לשלם לאספנים שיכול וימציאו כמויות מכלים מעבר לנדרש וליכולת התשלום, כי אז מדובר בעיני בתנאי סביר שלא פוגם בתחרות אלא מאפשר אותה בנסיבות המאוד מיוחדות בהן מתפקדת הנתבעת.
58. לאור האמור לעיל אין בפני תנאי מקפח בחוזה אחיד ולכן לא סברתי כי יש באופן התנהלותה זה של הנתבעת כדי להביא לביטולו לנוכח התוצאות הקשות האפשריות לנתבעת על כל יתר השיקולים שהועלו לעיל וקבעו כי אין בכל משום פגיעה בשוויון.
סוף דבר
59. התביעה נדחית.
משלא מצאתי כי הנתבעת פגעה בתובעת או באספנים המקצועיים בכלל ביחס לרשתות השיווק או בינם לבין עצמם וכן לא מצאתי לבטל תנאי מקפח בחוזה אחיד גם ככל שייקבע כי מדובר בחוזה אחיד ואינני קובע שכך הם פני הדברים, כי אז לא מצאתי לדון בנזקים שנגרמו לתובעת. לעניין הנזקים אומר כי אינני בטוח כלל ועיקר כי אפילו הוכיחה התובעת את תביעתה עדיין היתה עומדת לה עילה לפיצויים בנסיבות (ר' לעניין זה בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר ונציב מס הכנסה (17.12.1991)
עוד אציין כי נעשה מאמץ שלא לדון בטענות הצדדים שהיה בהם משום הרחבת חזית בשני הצדדים.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 50,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
זכות ערעור לביהמ"ש העליון לפי התקנות.