(3) לעיצומם של דברים: אשר לטענה בדבר הרחבת חזית, הלכה מלפני בית המשפט כי "האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים ואח', פ"ד נח (2) 145, 152, מפי השופטת חיות; וכן ע"א 759/76 צביה, רמי ו-משה פז נ' יצחק נוימן, פ"ד לא(2) 169; ע"א 3199/93 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד מט(2) 843; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), 92. בענייננו, כפי שגם ציין בית המשפט המחוזי, הצהיר המשיב בס' 8 (ב) לתצהיר כי:
"עו"ד גלמן שהיתה מודעת לנוסח הסכם שכה"ט, חששה שאם אכן נתפשר לפני שההתנגדות תתקבל ואזי לא תקבל שכר טרחה וכיוון שאכן דובר על אפשרות פשרה טרם צאתנו לדיון בהתנגדות הרי היא הכתיבה לי, בבוקר הדיון בבית המשפט, כשאנו בדרכנו לביהמ"ש על מסמך בו מגיע כביכול לעו"ד גלמן שכר טרחה של 11,335 ₪ כולל מע"מ אשר ישולם לצד השני. אך אם הצד השני בהסכם הפשרה העתידי לא ישלם שכה"ט, "אם היא לא מוכנה לשלם כלום להמשיך בניהול המשפט ואני יודע שאני מחויב בשכר טרחתך והבהרתי לך שאם ההתנגדות תתקבל אצטרך לשלם לך כולל מע"מ 11335 ₪..."
עינינו הרואות כי הטענה המשפטית והתשתית העובדתית הונחו בפני בית המשפט עוד בבקשת רשות להתגונן של המשיב. ולמרות שנאמרה בחצי פה, "כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה" (ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3), 105, 117; ע"א 271/75 שושן נ' שושן, פ"ד ל(1), 473, 476; ע"א 776/86 עודה נ' מנהל מס ערך מוסף פ"ד מד (4) 652, 658). לנוכח זאת, אין בקביעותיהם של בתי המשפט הקודמים משום הרחבת חזית פסולה.
(4) ועוד, באשר לטענה כי היה על בית המשפט לקבל את הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 22.1.06, לבית המשפט שיקול דעת באישור פשרה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 547). לא ראיתי מקום להתערבות אף בזאת. מעבר לכך שהסכם הפשרה ייחס לבית המשפט דברים שלא אמר, מתצהירו של המשיב עולה כי לא היה בכוונתו להיכנס ליחסים משפטיים מחייבים בהסכם הפשרה וכל כוונתו הייתה "לסכל פרסום הפרשה בעיתון הארץ" (ראו: ג' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה) 135-136).