בעניין שטינברג דנה השופטת ברק-ארז באריכות בשאלה: האם ניתן לרשום הערת אזהרה בגין הסכם בין בעלי יחידות בבית משותף לשנות את אופן החלוקה של זכויות הבנייה במקרקעין ביניהם. היא השיבה בשלילה לשאלה זו, וקבעה "אופיו של הליך הרישום של הערת האזהרה, שאמור להיות פשוט ומהיר, ותפקידו המינהלי-טכני של רשם המקרקעין בביצועו מובילים למסקנה כי אין מקום להכיר בפרקטיקה של רישום הערת אזהרה בגין התחייבות הנוגעת לזכויות בנייה". עוד נכתב בפסק הדין:
"49. כיצד בכל זאת ניתן לצמצם את הסיכונים להיווצרותן של תאונות משפטיות בשל עסקאות של "ניוד" זכויות? ...
50. בכל הנוגע לבתים משותפים, הרי שהסכמה בנוגע לזכויות בנייה יכולה למצוא ביטוי בתקנון הבית המשותף (כפי שנקבע בעניין ביבי, בעמ' 502 ובעניין שטרייכר, בעמ' 466). רוכש זכויות בבית משותף זכאי כמובן לעיין בתקנון ובכך לעמוד על טיב הזכויות שאותן הוא רוכש. אכן, מדובר בפתרון שלא תמיד יצלח, שכן תנאי לשינוי התקנון הוא הסכמתם של רוב בעלי הדירות ששני שלישים של הרכוש המשותף צמודים לדירותיהם (סעיף 62(א) לחוק המקרקעין). ...".
לאור פסיקה זו, הרי אף אם היינו מקבלים את עמדת התובעים, לפיה צוואות בן-ציון ובלה העניקו ליהושע זכויות בנייה, לא ניתן היה לראות בהערה שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 16.3.2015 כרישום של זכויות אלו. את ההערה שנרשמה יש לראות כהערת אזהרה הנוגעת לזכותו של יהושע בהצמדה ג'. בשלב זה, הוא החזיק בזכות חוזית בשטח שהוגדר כהצמדה ג'. משהגענו למסקנה כי סוגיית החלוקה של זכויות הבנייה בתת-חלקה 1 לא נקבעה בצוואות ההורים, ממילא לא כללה ההערה שנרשמה זכויות בנייה כלשהן.
יהושע בדק כבר בשנת 2010 את סוגיית זכויות בנייה בהצמדה ג'
35. יהושע לא ראה כמובן מאליו את קיומן של זכויות בנייה נפרדות להצמדה ג' בלבד. בחקירתו הנגדית אישר יהושע כי בשנת 2010 (כאשר חזר להתגורר בדירת הוריו בתת-חלקה 1, שנים אחדות לפני פטירתם - א"ג) הוא פנה לוועדה המקומית על מנת לקבל טופס מידע תכנוני, כדי "לדעת אם המקום פנוי ומאפשר הקמת מבנה":
"ש. כלומר אתה אומר הבנתי את זה, זה אומר שההורים הראו לך את הצוואה, אמרו לך שאתה מקבל צמידות ג' בשביל לבנות, כמו שאתה אומר, ואז הלכת לבדוק?
ת. כן (עמ' 4 לתמלול ישיבה מיום 15.3.2022).
.
ת. מאחר ואני אמור הייתי לקבל כמה רגבי אדמה, רציתי לדעת מה אני יכול לעשות שם, לכן הלכתי לוועדה לברר" (עמ' 7, שם).